תיאטרון מרפא ורוחניות חילונית
לצד האנתרופוסופיה כדרך רוחנית, אני תופס את האמנות והתיאטרון בפרט כמדיום ציבורי וקהילתי, כבעלי תפקיד מרפא. שטיינר למזלו ואולי לרוע מזלנו, לא חווה שני מוקדי רוע במאה העשרים: השואה והפצצה על הירושימה. וגם את מלחמת עזה לא ניבא. לצד השקפת העולם שגדלתי עליה כילד (כולל מרידות, הסתייגויות וביקורות), גישתי לאנתרופוסופיה עוברת גם דרך התיאטרון, ובמיוחד […]