מחלה והתפתחות רוחנית
אילו לא הייתה קיימת אפשרות לבלום ולהדוף את כוחות הצמיחה והגדילה (האתריים) לא היה יסוד לקיומם של יצורים בעלי נפש-רוח. התופעות ההופכות במצב קיצוני למחלה באדם, חיוניות עבורו עד גבול מסויים בכדי לאפשר לו את חייו הרוחניים. אילו לא יכולנו להיות חולים, אף לא היינו קיימים כיצורים רוחניים. רק הודות לכושרנו לחלות הננו גם יצורים בעלי רוח. התהליכים המופיעים בנו בזמן חשיבה, פעילות רגשית ורציה, מופיעים בצורה חריגה בזמן מחלה. ההבדל הוא רק כמותי ועוצמתי. אילו לא יכולנו להיות חולים לא היינו אלא טיפשים כל ימי חיינו. אנו חבים את היותנו יצורים חושבים, מרגישים ורוצים לכושר המחלה אשר בקרבנו.
מהותה של החמלה
חמלה אינה רק השתתפות עם צערו וכאבו של האחר, אלא גם דרך לחוות את ערכו של האחר. חמלה היא תכונה אשר לא פותחה באופן משמעותי בקרב האנושות. היא עדיין מכילה כמות גדולה של אגואיזם. למשל אדם המתעלף למראה גופה אותה יש לנתח. ההתעלפות אינה תולדה של החמלה על המת כי אם תוצאה של חולשת האגואיזם, מפני חוסר יכולת לשאת את המראה של הגופה. חמלה חייבת להיות פחות אנוכית. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשמוח על הצלחתו ועלייתו של אדם אחר, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסתכל על תכונותיו הטובות, בלי להרגיש שום מרירות. חמלה היא מרכיב בסיסי בחיי הנפש שאנו חולקים עם אחרים, כי כל חוויות הנפש באדם קשורות זו בזו. קנאה ושקר חוטאים במיוחד נגד היכולת לקבל את ערכו של האחר. אנו מזיקים לזולתנו דרך קנאה ושקר.
אוריתמיה מרפאת
אומנות האוריתמיה, היא יצירת הרוח המוליכה את האדם לעצמו. באוריתמיה ניתן לחדור לעומק הקשר הקיים בין הישות האנושית לבין הישות הקוסמית מכיוון שהאדם עצמו משמש לה ככלי. באדם מתגלים אותם כוחות וצורות אלוהיות של תנועה המתגלים ביקום ובטבע, אך הם נחבאים מחושינו הפיזיים היות והם שייכים לעולם האתרי, באוריתמיה – תנועות אלה הופכות גלויות לעין באמצעות התנועות של גוף האדם.
האהבה ככוח מרפא
מה קורה כאשר לאדם מסויים נחוצה מחלה מסוימת בעבור סילוק עובדות קארמתיות שנוצרו ממעשיו וחוויותיו הקודמים, והוא נעזר בטיפול באופן שהוא נרפא באמת באמצעות עזרה אנושית? כיצד זה נתפס בחוקיות הקארמתית?
עלינו לקחת בחשבון את התמונה של הקיום החומרי של האדם לעומת הקיום הנפשי רוחני שלו. לדוגמא – באם מדובר בגבר הרי שהנפשי חודר עמוק יותר לחומרי בעוד הנפשי רוחני באשה נסוג מבחינה מסויימת מן החומר ומסגל לעצמו קיום עצמאי יותר.
תת מודע, מודע ועל מודע
מבט שטחי יראה לנו שכל מה שקיים בנפשנו מרגע היקיצה ועד להירדמות – אידיאות, מצבי רוח, אימפולסי רצון והרשמים המגיעים מבחוץ – התכנים הרגילים של התודעה – תלוי בכליו של הגוף הפיזי. לראיה עלינו להתעורר, לרדת אל תוך הגוף הפיזי, כדי לחיות עם עובדות אלה של התודעה הרגילה.
פסיכותרפיה בעידן מיכאל
מאת נורית רוזנגרטן.
כשאנו פוקחים את עיננו הרוחית להתרחשות העל חושית, אנו פוגשים ישויות שעל פי ר. שטיינר עלו לדרגת “רוח הזמן” [Zeitgeist] – שמשימתן היא לכוון את ההתפתחות האנושית, למשך פרק זמן של כ- 350 שנה.
בתרבות הרגילה אין אנו רגילים לחשוב על ישויות רוחיות כמנהיגות של האנושות. אך ברובד העל חושי אנו נמצאים משנת 1897 ב”תקופת מיכאל”, כלומר תחת השפעותיו של הארכאי – מיכאל.
ריפוי רוחני – מהמיסטריה המצרית ועד ימינו, משינה לערות
מאת נורית רוזנגרטן.
‘שנת המקדש’ בתקופה המצרית והשלכותיה על הריפוי כיום
בהרצאותיו “היקום האדמה והאדם” מתאר שטיינר…
האמפתיה בפסיכולוגיה ועל פי מדע הרוח האנתרופוסופי
מאת נורית רוזנגרטן.
"ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ד)
מקור המילה אמפתיה הוא יווני ופרושה "לסבול עם". מדובר ביכולת שמתפתחת מהינקות ומופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.
תרפיה רוחנית על סף עולם הרוח
מאת נורית רוזנגרטן.
“מחלה, היא עמידה על הסף” אמר שטיינר. סף עולם הרוח פוגש אותנו מדי יום בתחום הריפוי – גם אם אלה העומדים בפניו אינם מודעים לכך כלל. המשימה הרוחנית שנתנו לנו ר. שטיינר וד”ר איטה ווגמן הייתה להפוך את מדע הרוח למקור השראה להבנת הבריאות והחולי באדם ולחדש את המסורות הרוחניות העתיקות ברוח ‘מסטריית האני’ של העידן המודרני. משימה תרפויטית זו כרוכה בנתיב ההתפתחות של המטפל המוביל ללב המסתורין של הריפוי. מהו אותו כוח שמוביל אותנו לסף ומרשה לנו לחצות אותו פחות או יותר במודע? זהו לא אחר מאשר ה’אני’ עצמו, גרעין ישותו של האדם. ה’אני’ אשר מחבר תפיסה והשקפה באמצעות האקטיביות שלו עצמו בהתנסויות של אמת. ה’אני’ אשר מחבר אדם לאדם ומביא למודע את טבעו הגבוה של האחר באמצעות המצפון. אותו ‘אני’ אשר לובש מעטפות בהיוולדו ומשחרר עצמו מהם במוות. החוויה של הסף הינה בין החוויות המרכזיות ביותר של ה’אני’, גם אם רוב בני האדם כלל אינם מודעים לעובדה זו.