אוריתמיה מרפאת
אומנות האוריתמיה, היא יצירת הרוח המוליכה את האדם לעצמו. באוריתמיה ניתן לחדור לעומק הקשר הקיים בין הישות האנושית לבין הישות הקוסמית מכיוון שהאדם עצמו משמש לה ככלי. באדם מתגלים אותם כוחות וצורות אלוהיות של תנועה המתגלים ביקום ובטבע, אך הם נחבאים מחושינו הפיזיים היות והם שייכים לעולם האתרי, באוריתמיה – תנועות אלה הופכות גלויות לעין באמצעות התנועות של גוף האדם.
האהבה ככוח מרפא
מה קורה כאשר לאדם מסויים נחוצה מחלה מסוימת בעבור סילוק עובדות קארמתיות שנוצרו ממעשיו וחוויותיו הקודמים, והוא נעזר בטיפול באופן שהוא נרפא באמת באמצעות עזרה אנושית? כיצד זה נתפס בחוקיות הקארמתית?
עלינו לקחת בחשבון את התמונה של הקיום החומרי של האדם לעומת הקיום הנפשי רוחני שלו. לדוגמא – באם מדובר בגבר הרי שהנפשי חודר עמוק יותר לחומרי בעוד הנפשי רוחני באשה נסוג מבחינה מסויימת מן החומר ומסגל לעצמו קיום עצמאי יותר.
תת מודע, מודע ועל מודע
מבט שטחי יראה לנו שכל מה שקיים בנפשנו מרגע היקיצה ועד להירדמות – אידיאות, מצבי רוח, אימפולסי רצון והרשמים המגיעים מבחוץ – התכנים הרגילים של התודעה – תלוי בכליו של הגוף הפיזי. לראיה עלינו להתעורר, לרדת אל תוך הגוף הפיזי, כדי לחיות עם עובדות אלה של התודעה הרגילה.
פסיכותרפיה בעידן מיכאל
מאת נורית רוזנגרטן.
כשאנו פוקחים את עיננו הרוחית להתרחשות העל חושית, אנו פוגשים ישויות שעל פי ר. שטיינר עלו לדרגת “רוח הזמן” [Zeitgeist] – שמשימתן היא לכוון את ההתפתחות האנושית, למשך פרק זמן של כ- 350 שנה.
בתרבות הרגילה אין אנו רגילים לחשוב על ישויות רוחיות כמנהיגות של האנושות. אך ברובד העל חושי אנו נמצאים משנת 1897 ב”תקופת מיכאל”, כלומר תחת השפעותיו של הארכאי – מיכאל.
ריפוי רוחני – מהמיסטריה המצרית ועד ימינו, משינה לערות
מאת נורית רוזנגרטן.
‘שנת המקדש’ בתקופה המצרית והשלכותיה על הריפוי כיום
בהרצאותיו “היקום האדמה והאדם” מתאר שטיינר את הקשרים העמוקים בין תקופת התרבות המצרית העתיקה ובין העידן החמישי הנוכחי הפוסט אטלנטי. הוא מזכיר את מלאכת החניטה המצרית ואת חשיבותה בהתפתחות המטריאליזם המודרני כמו גם את הריפוי הרוחני שהתבצע דרך ‘שנת המקדש’ המצרית ואת המקבילה שלה המשתקפת בריפוי הרוחני בתקופה הנוכחית.
האמפתיה בפסיכולוגיה ועל פי מדע הרוח האנתרופוסופי
מאת נורית רוזנגרטן.
"ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ד)
מקור המילה אמפתיה הוא יווני ופרושה "לסבול עם". מדובר ביכולת שמתפתחת מהינקות ומופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.
תרפיה רוחנית על סף עולם הרוח
מאת נורית רוזנגרטן.
“מחלה, היא עמידה על הסף” אמר שטיינר. סף עולם הרוח פוגש אותנו מדי יום בתחום הריפוי – גם אם אלה העומדים בפניו אינם מודעים לכך כלל. המשימה הרוחנית שנתנו לנו ר. שטיינר וד”ר איטה ווגמן הייתה להפוך את מדע הרוח למקור השראה להבנת הבריאות והחולי באדם ולחדש את המסורות הרוחניות העתיקות ברוח ‘מסטריית האני’ של העידן המודרני. משימה תרפויטית זו כרוכה בנתיב ההתפתחות של המטפל המוביל ללב המסתורין של הריפוי. מהו אותו כוח שמוביל אותנו לסף ומרשה לנו לחצות אותו פחות או יותר במודע? זהו לא אחר מאשר ה’אני’ עצמו, גרעין ישותו של האדם. ה’אני’ אשר מחבר תפיסה והשקפה באמצעות האקטיביות שלו עצמו בהתנסויות של אמת. ה’אני’ אשר מחבר אדם לאדם ומביא למודע את טבעו הגבוה של האחר באמצעות המצפון. אותו ‘אני’ אשר לובש מעטפות בהיוולדו ומשחרר עצמו מהם במוות. החוויה של הסף הינה בין החוויות המרכזיות ביותר של ה’אני’, גם אם רוב בני האדם כלל אינם מודעים לעובדה זו.
ריפוי כהתרחשות רוחית
מאת ד”ר מירון ברק – התפרסם בירחון 'אדם עולם' באוקטובר 2016.
…'היא (הרפואה האנתרופוסופית) מסוגלת לפתוח בפני מדע הרפואה אופקים הכרתיים ודרכי מחקר חדשות כפי שהראיתי. אך היא מסוגלת גם לעורר את ליבו של הרופא למסירות והקרבה, הנובעות מראיה זו של הקירבה הפנימית בין המחלה והתפתחותו הרוחנית של האדם. ביכולתה של האנתרופוסופיה להעמיק לא רק את חשיבתנו בלבד, אלא אף את כל מערכי ליבנו, את ישותנו השלמה…'
היפוך תמונת המחלה
מאת נורית רוזנגרטן – התפרסם בירחון 'אדם עולם' באוקטובר 2011.
הרפואה המערבית והרפואה האלטרנטיבית משלימות לכאורה זו את זו, אך למעשה שתיהן מייצגות גישה לפיה המחלה היא מטרד לא נעים, שאותו יש לסלק. התפיסה הרוחנית המודרנית רואה במחלה חלק בלתי נפרד מתמונת האדם המלאה, שלב הכרחי בדרך להיותו אדם חופשי, מוסרי ושלם יותר.