הראשון בספטמבר בפתח.
סוף אוגוסט ושינוי מורגש באוויר…
החופש הגדול מתקרב לסיומו. הימים עדיין חמים, השמש עוד לוהטת, אבל האור כבר אחר. הערבים מתקצרים, ובין ריח האדמה היבשה והאבק של סוף הקיץ, נדמה שכבר אפשר לחוש את הגשם הראשון שעוד מעט יבוא, ואת חגי תשרי שנמצאים ממש מעבר לפינה.
השנה הבטיחו לנו החזאים גשם שלא היה כמוהו מעולם בסוף אוגוסט. נראה שהעולם כולו מבקש שינוי.
זהו זמן של סיום ושל התחלה.
הילדים חוזרים אל הילקוטים, אל הכיתות והחברים. ההורים חוזרים לשגרה המוכרת והמבורכת, והמורים ואנשי החינוך פותחים שוב דלת אל שנה חדשה ואל מחזור חדש של ילדים שיקראו "שלום כיתה א'". וגם בתוכנו מתרחשת איזו תנועה שקטה – מן הפיזור של הקיץ אל ההתכנסות, מן החוץ פנימה.
אני אוהבת את הזמן הזה של שלהי הקיץ. יש בו משהו שמזכיר לנו שהחיים נעים במחזורים: הבשלה, פרידה והתחלה חדשה. מה שהיה צריך להבשיל או לקמול בקיץ נאסף, ומה שעתיד לצמוח בחורף מבקש לעצמו מקום בעולם.
והגשם, שעוד מעט יגיע, יפגוש אדמה שחיכתה לו חודשים ארוכים. אולי גם אנחנו קצת כאלה – מחכים למשהו שירווה, ירענן ויאפשר לזרעים חדשים להתחיל לנבוט.
לקראת שנת הלימודים החדשה אני מאחלת לילדים, להורים, למורים, למטפלים ולכולנו – שנה שיש בה סקרנות וגילויים ולא רק מרדף אחר הישגים; מפגש אנושי ולא רק רשימת משימות; מקום לשאלות, להתפתחות, לטעויות ולגילוי.
שנה שבה נזכור שחינוך ולמידה אינם רק רכישה של ידע. הם מפגש חי בין בני אדם, שמתוכו יכול משהו חדש להיוולד.
מי ייתן שתהא זו שנת לימודים טובה, שקטה ומצמיחה.
נורית רוזנגרטן
