בחג השבועות אנו שמים לב לביכורים שלנו, להתחלות החדשות ולפרי עמלנו, ומוקירים תודה.
האדם שהביא את ביכוריו אל המקדש עשה זאת מתוך סיפוק על תוצרת האדמה, אך גם כהכרת תודה על מה שהבשיל בתוכו.
זהו חג מתן תורה, חג של התגלות והקשבה לקול עמוק יותר המבקש להיוולד באדם.
ברוח האנתרופוסופיה, אפשר לראות בשבועות גם רגע של התעוררות ה"אני" של האדם אל הרוח, זמן שבו החכמה אינה רק ידע חיצוני, אלא אפשרות שהאור יהפוך לכוח חי בלב, במחשבה ובמעשה. כמו גרעין החיטה הזקוק לאור, למים ולאדמה כדי להבשיל, כך גם נפש האדם זקוקה לקהילה, לאהבה ולעבודה פנימית כדי להצמיח את פירותיה.
מי ייתן ונזכה בימים אלו, לאחר תקופה ארוכה של קשיים, להבשלה של מה שמבקש להיוולד בנו באמת:
יותר אנושיות, יותר חירות, יותר חמלה, והיכולת לפגוש זה את זה מתוך לב ער וקשוב.
חג שבועות מלא אור, שקט וברכה 🤍🌿


