הנס הגדול מכולם – שביעי של פסח

הנס הגדול מכולם – שביעי של פסח

בשביעי של פסח הגיעו בני ישראל אל ים סוף, משה הניף את מטהו, הים נבקע לשניים ובני ישראל עברו בתוכו בחרבה.

ניסים רבים אירעו בתולדות עם ישראל, אבל נס קריעת ים סוף נחשב כהתגלות ייחודית, הנס הגדול מכולם. עד כדי כך שנאמר על ידי חז”ל שאחרונת השפחות שהייתה במעמד זה “ראתה”, או זכתה להתגלות, אף יותר מיחזקאל, מגדולי הנביאים בתנ”ך.

קריעת ים סוף, התייחדה בכך שלא רק שהיא מתנהגת שלא כדרך הטבע, אלא היא דרשה נס מתמשך, על פני זמן רב, עד שכל עם ישראל יעבור.

על שני דברים בעיקר נאמר במקורותינו שהם “קשים כקריעת ים סוף” – מזונותיו של אדם, כלומר פרנסתו, והאחר, “זיווגו של אדם” – כלומר מלאכת ההתאמה בין שני בני זוג. כל מי שנשוי או נמצא בזוגיות, יודע כמה קשה יכולה להיות “מלאכת הזוגיות”. כמה ויתור, התחשבות ורצון טוב נדרשים, ואיזה כוח התמדה מתמשך של אקטיביות נפשית רוחנית דרוש כדי לצלוח ולהצליח בחיי זוגיות מבלי “לטבוע” כמו המצרים בים סוף. אלוהים יצר נס מתמשך עד שאחרון היוצאים ממצרים חצה את הים. בזוגיות אין ניסים, נדרש מאמץ אקטיבי של הכוח הבורא שבכל אחד מבני הזוג. אי אפשר ליצור זוגיות טובה ברגע אחד. זה דורש לדבוק בעבודה מתמשכת ולא להסתמך רק על רגעי הארה. על כן אפשר להבין מדוע נמשלו הדבקות וההתמדה במלאכת שימור האהבה, האינטימיות והחברות, לקריעת ים סוף.

ז’אן פול סארטר, הפילוסוף הצרפתי בן המאה העשרים, הגדיר את האחר כגיהינום. אפשר להבין למה הוא התכוון. הרב מנחם פרומן ז”ל, השתמש בביטוי הזה, בשיר פרי עטו, שמאיר את האחר באור חדש:

“האחר הוא הגיהינום שלי
זה הדבר היחיד
שלי הוא פשוט וברור כל כך
שאין לי מה לפרש
או להוסיף עליו דבר
שהאחר הוא גם המקלט היחיד
מן הגיהינום
שלי”.

במקורות מופיע דיאלוג בין אלוהים למלאכיו, בשעה שים סוף נבקע והמלאכים ביקשו לומר שירה – אומר להם אלוהים: “מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?”. עמדה זו, שהטקסט והמסורת שימרו במרוצת הדורות, רואה אפילו באחר האולטימטיבי – אויב שקם להורגך, את צלם האנוש, ושמה את הדברים בפי האלוהים. אין שמחה לאיד – “בנפול אויבך אל תשמח” ככתוב בספר משלי. אדם הוא אדם.

בשביעי של פסח, שורה עלינו הפוטנציאל הרוחני הגלום בפעילות מתמשכת ותמידית, כפי שהיה הנס של קריעת ים סוף, שארך לילה שלם – “ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה” (שמות יד ,כא), שבסופו הסתיימה גלות מצרים והחל המסע אל הארץ המובטחת.

ערב חג שני הוא זמן טוב לקבל החלטות שקשורות להרגלים שאנחנו רוצים להתמיד בהם.

באיזה תחום תרצו לשים את משאבי הנפש שלכם להתמדה ושינוי הרגלים?

האם אתם מחוללים במערכות היחסים שלכם את נס הזוגיות?

האם אתם חווים את הקושי ומוכנים לצלוח אותו בדרך אל הארץ המובטחת, גם אם יארך המסע?

ובינתיים, קבלו קישור לשיר Let My People Go שמילותיו, המבוססות על סיפור יציאת מצריים שימשו השראה ומקור תקווה לעבדים בארה”ב – https://youtu.be/DlxpHNIJh5g

ימים טובים,
נורית רוזנגרטן