11 בספטמבר, 2001
כל מי שחי ב–11 בספטמבר 2001, זוכר את הרגע בו שמע על פגיעת המטוס במגדל התאומים הראשון. איך מיד עם פגיעת המטוס השני במגדל השני חדרה בו ההכרה שמדובר בפיגוע טרור. איך פתאום כל המולת השגרה וענייני היום האחרים שהעסיקו אותו נאלמו דום למראה קריסת המגדלים האיתנים כמגדל קלפים.
“…והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום“.
כולנו רותקנו לתמונות. לא יכולנו להסיר את עינינו מהן. לא האמנו למה שאנו רואים. דבר לא הכין אותנו לאירוע בסדר גודל אפוקליפטי שכזה, בשידור חי.
[פרט לשני המטוסים שפגעו במגדלי התאומים, היה מטוס נוסף שפגע בבניין הפנטגון ואחר שנפל בשדה פתוח.]
מה היה באירוע התאומים שהיפנט את העולם אל המסכים? הרי היו אסונות גדולים מזה בתולדות העולם… מדוע כה רבים מתארים את מה שחשו ביום הזה כתחילתו של סוף העולם?
הסיבה כנראה נעוצה בעוצמת ההפתעה, בעובדה שהכל התרחש מול עינינו ממש, במראה 110 הקומות הקורסות אל עצמן על האנשים הכלואים בהם, ובעובדה שהאירוע כוון לליבה של המעצמה הגרעינית החזקה בעולם. מתכנני הפיגוע לא יכלו לבחור יעד שיסמל טוב יותר את הביטחון העצמי האימפריאלי שחש העולם המערבי, את הרעיון שדרך החיים האמריקאית היא השלטת בעולם. לראשונה בתולדותיה הותקפה ארה”ב על אדמתה ממש.
העולם המערבי חווה את האירוע כטראומה קולקטיבית וחש חסר אונים מול האסון שהתגלה במלוא עוצמתו הוויזואלית מזוויות שונות. המרחק התרבותי-רוחני, בין המפגעים לנפגעים התבטא בפער שבין עוצמת הזעזוע וגילויי השמחה.
בתנ”ך מסופר על מגדל בבל, אותו ביקשו בני האדם לבנות כאשר היו “עם אחד ולשון אחת”.
סופו של מגדל בבל שקרס ובני האדם נפוצו על פני כל הארץ והפכו לעמים שונים ושפות שונות ולא שמעו יותר “איש את שפת רעהו”.
האם נגזר עלינו בני האדם לחיות עם האתגר של חוסר ההבנה המובנה בינינו לבין האחר?
האם ישנה דרך בה נוכל לגשר על פער ושוני זה ולמצוא את הדרך אל האחר?
דומה שהעולם הרוחני מבקש לומר לנו שעלינו לדעת לחיות במציאות בה מתקיימת שונות בין בני האדם.
הרעיון ברור – עלינו לכבד כל אחד כפי שהוא – דומה לי או שונה ממני, מדבר בשפתי או בשפה שכלל אינה מובנת לי. עלינו לחזור לחיות זה לצד לזה כאינדיבידואלים המכבדים זה את זה כפי שהם.
מדי כמה שנים אנו חווים אירוע, מעשה ידי אדם, או אסון טבע, שמזעזע את הווייתנו. דבר לא יהיה עוד כבעבר. סופת הוריקן, רעידת אדמה, או קריסת התאומים. הזמן חולף ואנו רואים שעל אף תחושת האובדן הזמנית, כוחות החיים שבנו חזקים יותר. במקום מגדלי התאומים עומדים היום מבנים חדשים. מתוך חשכת האסון וההרס, מפציעים ביטויים של טוב לב וסולידריות. אומץ לב ומסירות של כוחות ההצלה, תשומת לב לדברים החשובים באמת בחיים, אהבה.
דיווח ראשון בחדשות ערוץ 2, 11.9.2001: https://youtu.be/u0M36C9XG2g דיווח בשידור חי בארה”ב על המגדל הראשון ותוך כדי השידור, מטוס נוסף פוגע בבניין השני. https://youtu.be/PMQWzdc175A
מי ייתן וניקח מאירוע זה ודומיו את הלקח הנכון. שנוכל להבחין בניצוצות הטוב והתקווה מבעד להריסות, ושנדע ליהנות מהדברים הקטנים והברורים מאליהם שמסביבנו, שלרוב זוכים להכרה רק כאשר הם נלקחים מאיתנו.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
