שביל הידע העילאי
"ביכולתו של כל אדם לרכוש בכוחות עצמו את הידע של מדע הרוח עליו מדובר בספר זה ("גוף, נפש, רוח"). התיאוריים מהסוג הניתן כאן, מקנים תמונה שבמחשבה של העולמות העליונים. והם מאפשרים, במובן מסוים, כבר את הצעד הראשון לקראת ראייה רוחית עצמית. כי האדם הוא יישות מחשבה. וביכולתו לעלות על שביל הידע העילאי רק אם נקודת מוצאו לקראת זאת היא החשיבה. אם לחשיבתו מועברת תמונה של העולמות העליונים, תמונה זו אינה חסרת תוצאות עבורו, הגם שלעת עתה אינה בשבילו אלא סיפור על עובדות עילאיות אשר טרם ניתן לו לראותם בעצמו. כי המחשבות, המרכיבות את התמונה הזאת, מהוות כוח, הפועל ומוסיף לפעול בעולם מחשבותיו. כוח זה ישאר פעיל בו. הוא יעורר בו כשרים רדומים. מי שחושב כי מיותר להתבונן בתמונה שבמחשבות כזאת, אינו אלא טועה. לגביו המחשבה היא נטולת ממשות, מופשטת. אולם, המחשבה היא ביסודה כוח חי. וכשם שהיא צמחה אצל בעל הידע הרוחי כביטוי ישיר ממה שהתגלה בעולם הרוח, כן פועל ביטוי זה, כאשר הוא מועבר לאדם שני, בתוך אדם זה כנבט המצמיח את הידע הרוחי.
מי שמואס במאמץ המחשבתי לשם השגת ידע עילאי, ומבכר להשתמש בכוחות אחרים אשר באדם, איננו לוקח בחשבון, כי החשיבה היא העילאי בין הכשרים שיש לאדם עלי אדמות.
לשואל: "כיצד משיג אני בעצמי את הידע העילאי של מדע הרוח?" – יש להשיב: "תחילה למד לדעת את הידע שנמסר על ידי אחרים." ואם יענה: "רוצה אני לראות בעצמי, איני רוצה לדעת דבר ממה שראו אחרים". לו יש לענות: "עצם קליטת הידע, שנמסר על ידי אחרים, מהווה את הצעד הראשון לקראת השגת ידע בכוח עצמי." אפשר ויענה: "אז אני נאלץ, תחילה, להאמין אמונה עיוורת." אבל אין כאן שאלה של אמונה או חוסר אמונה, אלא, פשוט, של קליטה ללא משפט קדום של דברים, שנמסרו על ידי אחרים. כאשר חוקר הרוח האמיתי מוסר את מימצאי מחקריו, אין הוא מצפה כלל וכלל, שיקבלו את דבריו באמונה עיוורת. הוא אומר בפשטות: "התנסיתי בכך בתחומים הרוחיים של העולם, והריני מספר את חוויותי." אבל הוא גם יודע, כי קבלת תיאור חוויותיו הללו על ידי אדם אחר והתמזגות מחשבותיו של אדם זה עם תוכן התיאור, מניבים באותו אדם כוחות חיים התורמים להתפתחותו הרוחית.
כדי להבין נכונה מוקד דיון זה, יש להביא בחשבון את העובדה, כי כל הידע על עולמות הנפש והרוח רדום בעומקי נפשו של האדם. ידע זה ניתן להעלות מן העומקים הללו בדרכי שביל הידע העילאי. אדם מסוגל להבין גם מה שמישהו אחר העלה מעומקי הנפש, לא רק מה שהוא עצמו העלה. הוא הדין גם כאשר אדם טרם עשה הכנות לעלות על שביל הידע העילאי. גילוי רוחי אמיתי מעורר כוח הבנה בכל אדם שכושר תפיסתו אינו מוגבל על ידי דעות קדומות. הידע הרדום בעומקי הנפש יוצא לקראת העובדות הרוחיות שגילה אדם אחר. ו"יציאה לקראת" זו אינה אמונה עיוורת, אלא פעולתו הנכונה של השכל הבריא. ובפעולתו של שכל בריא זה יש לראות נקודת מוצא טובה בהרבה להשגת ידע עילאי בכוח עצמי על עולם הרוח, מאשר ב"השתקעות" מיסטית מפוקפקת וכיו"צ, אשר לפעמים נדמית כדבר שהוא טוב מאשר אותו דבר, בו השכל הבריא רשאי להכיר כשהוא מוגש לו על ידי מחקר הרוח האמיתי.
יש להדגיש ולחזור ולהדגיש, כי מי שרוצה לפתח את הכושר לקניית הידע העילאי, צריך לקבל על עצמו את המאמץ לפיתוח רציני של כוח חשיבתו. הדגש זה נחוץ במיוחד, היות וחלק ניכר של האנשים, המבקשים להשיג ראייה רוחית, ממש מזלזל במאמץ בעל משמעת פנימית זה לפיתוח החשיבה. אנשים אלה אומרים: אין החשיבה יכולה לעזור לי להגיע אל משהו. העיקר הוא "בתחושה" או "ברגש". על זה יש להשיב, כי במובן העילאי (הווה אומר: האמיתי) אין איש יכול להיות רואה רוחי מבלי שהוא התערה, קודם לכן, בחיי המחשבה. בהקשר זה יש לומר, כי עצלנות פנימית מסוימת ממלאת כאן תפקיד מזיק אצל אנשים רבים. עצלנות זו היא בלתי מודעת להם מפני שהיא מתחזה כשאט-נפש ל"חשיבה מופשטת", ל"פילפול בעלמא" וכו'. אבל יבינו שלא כראוי את החשיבה, אם יראו את מהותה האמיתית בפילסוף, ברקימת מחשבות בטלות ומופשטות. החשיבה המופשטת עלולה להמית את הידע העל-חושי. החשיבה מלאת החיים ביכולתה להוליד אותו.
אכן היה זה יותר נוח, אילו יכלו להגיע אל הראייה הרוחית בלי המאמץ המחשבתי. הרבה היו רוצים בכך. אבל בכדי להגיע אליה, דרוש חוזק פנימי, ביטחון נפשי ואליהם מגיעים רק דרך החשיבה. אחרת מגיעים רק, פה ושם, לסתם הבהוב של תמונות נפשיות חסרות משמעות, לתופעות נפשיות מבלבלות – דבר העשוי אמנם לשעשע אי אלו אנשים אבל אין לו כל קשר לחדירה אמיתית אל העולמות העליונים."