חגי השנה הם ריתמוס חי, נשימה המחברת בין האדם, הטבע והקוסמוס.
שטיינר קושר את הסתיו לאיכות המיכאלית, ליכולת לעמוד ערים וחופשיים דווקא כשהאור החיצוני הולך ופוחת, ומתוך כך לחזק את האור הפנימי, את האומץ, את התודעה ואת כוחות ה"אני".
ואולי משום כך יש משהו כל כך מדויק בכך שחגי תשרי מגיעים עכשיו.
זהו זמן שבו ניתן לשאול:
מה הגיע זמנו לנשור?
מה נבקש להשאיר מאחור?
ומה רוצה להיוולד מחדש?
הטבע אינו נאחז בעלים שסיימו את תפקידם. הוא משחרר אותם.
גם אנחנו, כחלק מהטבע, מוזמנים לעשות כך, מתוך אמון בכך שכל דבר שאנו משילים מאיתנו מפנה מקום לתנועה וצמיחה חדשה.
אנו מתקרבים לציון שלוש שנים למתקפת ה-7 באוקטובר ולמלחמה הקשה והעקובה מדם שהתנהלה מאז בחזיתות רבות. היו אלה שלוש שנים מטלטלות של אובדן, שכול, טראומה וכאב עצום.
ובתוך כל אלה פגשנו גם ניצנים של צמיחה, גילויים של כוחות נפש ומעשים רבים של חמלה, ערבות ואנושיות.
שתהא זו שנה של רכות ואומץ,
של התפתחות וחירות פנימית,
של לב פתוח ותודעה ערה.
ושנצליח, כל אחת ואחד בדרכנו,
להוסיף מעט יותר חום אל העולם,
מעט יותר אנושיות,
ומעט יותר שלום.
שנה טובה ומתחדשת 
