סוכות תשפ"ב
כמדי שנה, באופן קבוע, אנו מציינים את החג שמזכיר לנו כמה הכל ארעי.
אנו חיים בביתנו, מוקפים ברכוש שצברנו, על אדמה אותה אנו מחשיבים כ”שלנו” וחשים חוויה של קביעות, נוחות וביטחון.
הביטחון שבחומר הוא מעטה דק המשרה עלינו ביטחון מדומה, תמונה שאנו יוצרים בעצמנו באמצעות מנגנוני הגנה, בכדי לא לחוש את תהום הארעיות וחוסר הביטחון הנלווה אליה.
אכן, כל מה שנחווה כבטוח, הינו בר חלוף. לעומת זאת כל מה שנצחי, אנו זוכים לו רק ברגעי חסד.
השנה שהתחדשה עלינו היא שנה מעוברת. תפקידו של עיבור השנה הוא, להסדיר את לוח השנה העברי, המבוסס על מסלול הירח עם עונות השנה, כך שמועדי החגים השונים יחולו בעונות המתאימות הנקבעות על פי מסלול השמש.
השנה המעוברת היא המפגש בין השינוי המתמיד שאנו רואים כשאנו נושאים עינינו אל הירח המשתנה תמיד והקביעות המסומלת על ידי השמש הזורחת במזרח ושוקעת במערב ושלא ניתן לשאת אליה את עינינו.
בשנה וחצי האחרונות, מתמודד העולם כולו וכל אחד מאיתנו בנפרד, עם השלכות המגיפה. הקושי בהתמודדות הוא בעיקר כי אין לה חוקיות קבועה, אין לה מענה חד משמעי, ועל כן יוצרת היא פיצול גדול בציבור.
הלואי ונוכל לנצל את חג הסוכות הזה לאיחוד ניגודים וכפי שהסוכה מזמינה לתוכה אושפיזין, לארח בנשמתנו את החלקים שזקוקים להרמוניה בתוך כל הכאוס. שנוכל לארח את האחר בצל קורתנו, ושתהיה לנו לכולנו סוכת שלום אמיתית, ברוח ובחומר.
"להיות בן אדם זה כמו להיות
מלון אורחים.
כל בוקר אורח חדש.
שמחה, דכאון, רשעות,
מחשבה חשוכה, בושה, רוע לב.
קבל אותם בדלת בבת צחוק.
הכר תודה לכל מי שמגיע,
כי כל אחד מהם
נשלח כמדריך מן העולם שמעבר."
מלון אורחים – רומי
מאחלת לכולנו שנמצא את הביטחון גם ברוח, ושתיפרש מעל כולנו סוכת שלום, חסד ורחמים.
חג שמח
נורית רוזנגרטן
