היום ה-21 בדצמבר, יום היפוך החורף בחצי הכדור הצפוני, מסמן את נקודת המינימום של האור החושי ואת שיאו של החושך הטבעי. בהיבט האסטרונומי מדובר בעובדה פיזיקלית, אך במובן האנתרופוסופי זהו רגע סף בעל משמעות תודעתית ורוחית: הרובד הנפשי רוחי עדיין ממשיך בכניסה מודעת אל עומקו של לב החורף והאדם נקרא לפתח יחס חדש אל האור. בהקשר זה, סיומו של חג חנוכה מקבל משמעות נוספת. עם תום שמונת ימי ההדלקה, נעלם האור החושי של הנרות, אך נותרת שאלת האור ככוח פנימי מתמשך.
בהרצאה העשירית מתוך הספר התגלויות הקארמה (GA 120) מבהיר רודולף שטיינר הבחנה יסודית בין האור כפי שהוא נקלט באמצעות החושים לבין מהותו העמוקה יותר. שטיינר מצביע על כך שהתפיסה החושית של האור אינה ממצה את טבעו, אלא מהווה ביטוי חיצוני בלבד של מציאות רחבה ועמוקה יותר. בהרצאה נוספת מדצמבר 1920 (GA 203) הוא מפתח רעיון זה ומדגיש כי האור הנראה לעין אינו האור עצמו, אלא התגלות פנומנלית של ממד רוחי הפועל מאחוריו. באופן זה האור נתפס לא רק כתופעה פיזיקלית, אלא כגשר בין העולם החושי לבין מציאות רוחית פעילה ומעצבת.
משמעות הדברים היא שהאור הפיזי אינו אלא הופעה חיצונית של כוחות רוחיים עמוקים יותר. כאשר האור החושי נחלש, כפי שמתרחש בעומק החורף, אין מדובר בהיעדרו, אלא בהסרת מסך. זהו מצב שבו האור הרוחי חדל לפעול דרך החושים, ומבקש להתעורר דרך כוחות אחרים באדם.
שטיינר מתאר כי בתקופה זו מתעצמת משמעותה של החשיבה המוסרית. האור הרוחי נעשה תלוי ביוזמה האנושית. בכך מתקשר האור ישירות לשאלת החירות: רק אדם הפועל מתוך אחריות מוסרית יכול לשאת אור פנימי.
"האור הרוחי מתעורר באדם רק במידה שבה הוא מפתח חירות פנימית." (הפילוסופיה של החירות).
מנקודת מבט זו, החורף הוא זמן שבו האדם מוזמן להפסיק להסתמך על אור חיצוני, פיזי, חברתי או תרבותי ולבחון עד כמה הוא מסוגל להאיר מתוך עצמו. האור קשור בהחלטות, במעשים, ובאופן שבו האדם פוגש את גורלו.
סיומו של חג חנוכה מדגיש תנועה זו בדיוק. לאחר ריבוי הנרות, לאחר ההעצמה המדורגת של האור החיצוני, מגיע שלב שבו האור נדרש לפעול ללא תמיכה טקסית. זהו מעבר מאור נראה לעין לאור הפועל דרך האדם עצמו, דרך שיפוטו, מצפונו ורצונו.
לפיכך, המפגש בין חנוכה לבין ה-21 בדצמבר איננו מקרי. שניהם מצביעים על אותו עיקרון אנתרופוסופי יסודי:
כאשר האור החושי מגיע לשפל, נפתחת האפשרות לאור רוחי חופשי.
ואור זה תובע מן האדם השתתפות פעילה בעיצוב העולם.
נורית רוזנגרטן
