שנת 2022 בפתח
סוף שנה ותחילתה מזמנים לנו מחשבות. על שטף הזמן, על מה שהספקנו ומה שכבר לא, על מה שרצינו ועל מה שוויתרנו, על מי שהלך ומי שנוסף לחיינו.
כך בכל שנה.
ובשנתיים האחרונות נוסף לחיינו ממד של מגפה עולמית, שבבת אחת שינה את מציאות חיינו על הכדור הזה. והעולם כאילו התכנס לתוך עצמו, וכולנו היינו יותר לבד אבל גם יותר מאוחדים, אחים לצרה חסרת הצורה שהתרגשה עלינו ולעיתים גם זרים זה לזה ומפוצלים בדעותינו.
לא פעם אמרנו לעצמנו בשנתיים האחרונות שהזמנים האלה מלמדים אותנו מה חשוב באמת, מלמדים אותנו הכרת הטוב, וזה הזכיר לי את שירו של יהודה עמיחי "הלל", בספרו ‘פתוח סגור פתוח’, שמדבר בזכות ההישארות, ההתמדה והסיבולת, והאהבה שהינה תמהיל של שמחה, צער ושוב שמחה. הרי זה מה שעשינו כאן בשנתיים האחרונות:
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר
פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כְּצִפּוֹרֵי הַנְּדוֹד
וְלֹא בּוֹרֵחַ צָפוֹנָה וְלֹא דָּרוֹמָה וְלֹא שָׁר:
״לִבִּי בַּמִּזְרָח וְאָנֹכִי בִּקְצֵה מַעֲרָב".
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים
שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם
וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקֹר חֹרֶף
וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם
וְסוֹבְלִים יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַכֹּל.
אֲבָל מֵעַל לַכֹּל
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל
לָאוֹהֲבִים שֶׁנִּשְׁאָרִים יַחְדָּו לְשִׂמְחָה וּלְצַעַר וּלְשִׂמְחָה.
לַעֲשׂוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת יְלָדִים, עַכְשָׁו וּבָעוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת.
(יהודה עמיחי)
מאחלת לכולנו שנת 2022 טובה, מהנה, מלאת השראה, אהבה, משמעות ושפע.
נורית רוזנגרטן
