שמוליק קראוס
ה-1 ביולי הוא יום הולדתו של המלחין והזמר שמוליק קראוס ז”ל. לחניו לשירי משוררים לצד פזמונים משלו ושל הרכבים רבים ובכללם שלישיית החלונות הגבוהים, הפכו אותו לזמר ומלחין מוכר, מבכירי המוסיקה הישראלית, ל”קלאסיקה”. לצד גאונותו, היה שמו מעורב תדיר בתקריות אלימות, ואשפוזים על רקע פסיכיאטרי.
שנה לאחר פטירתו התפרסם סרט דוקומנטרי “מאחורי העיניים הכחולות” שעסק בחידת אישיותו בו נטען שקראוס סבל מהפרעה דו-קוטבית.
ההיסטוריה של האומנות מלאה בדוגמאות להפרעות נפשיות ונפש יצירתית השוכנות בכפיפה אחת בגופו של האומן. מאניה דיפרסיה, המכונה גם הפרעה דו-קוטבית, מתבטאת במעברים חדים בין מצבי הרוח שנעים בין דיכאון עמוק לתחושת מאניה חזקה, שבמקרה של אומנים יכולה לבוא לידי ביטוי בפרצי יצירה עזים. נהוג לחשוב שאצל אומנים הדיכאון יכול לבוא לפעמים גם כתגובה לקושי להתמודד עם ההצלחה, או עם הלחצים הנלווים להופעות ולאורח החיים התובעני. אך אנו יודעים שהאומנות מביאה את עולם הרוח לאדמה, ולכן האומנים עומדים על הסף, ולעיתים גם חוצים אותו, ובשל כך רבים המקרים בהם אומנים חווים ייסורי נפש או מחלות נפש. ידועה גם התופעה של נפילת כוכבי רוק רבים לסמים קשים, דווקא בשיא הצלחתם, בשל הצורך להיות בקשר עם עולם הרוח, אך דרכים אלו מן הסתם מלוות במחיר גדול אשר לעיתים גבה מהם אפילו את חייהם.
בין האומנים הידועים כמי שסבלו מהפרעה דו-קוטבית אפשר להזכיר את הצייר וינסנט ואן-גוך, המלחין הקלאסי לודוויג ואן בטהובן, השחקנית ג’ודי גארלנד, הזמרת איימי ווינהאוס ועוד רבים וטובים.
מי יתן ונמצא תמיד את האיזון בין עולם הרוח והעולם הארצי, בין מה שמרומם אותנו לגבהים ומה שמאיים להורידנו מטה. כגודלו של העץ המתנשא למרומים כך גם עומקו באדמה. אומנים לעיתים מקריבים משהו משמעותי במהלך חייהם, כאשר יופי נשגב הנוגע בסודות הבריאה, כרוך בסבל אנושי עמוק שפוגע בנפשם הרגישה.
נתבשם בשני שירים פרי עטו של שמוליק קראוס:
“התשמע קולי”, למילותיה של רחל המשוררת – https://youtu.be/9nkCDDaMEh0
“רואים רחוק, רואים שקוף”, למילותיו של יענקלה רוטבליט – https://www.youtube.com/watch?v=-IYi1bQJ6oA
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
