שלמה בר שביט ז"ל
אתמול, ב-8 בספטמבר 2017 ניפרדנו מצעיר בן תשעים, שלמה בר שביט, שהלך לעולמו, שבע ימים וצנוע, שזכה להכרת עמיתיו ואהבת הקהל.
הוריו של שלמה, אם חרדית ואב חילוני, התגרשו כשהיה בן ארבע. החלטתם שאיש מהם לא יגדל אותו, הביאה לכך שהיה “ילד חוץ” במוסדות חינוך שונים. בסרט תיעודי על חייו כינה עצמו “יתום עם הורים”. את שמו, בר שביט, אימץ כנער כדי להתנער משם משפחתו שהתנכרה לו.
היה זה בגיל תשע עת התנסה בחוויית המשחק הראשונה על במה במסגרת המוסד החינוכי, ושם החליט שעתידו כשחקן.
מראשיתה של המדינה, ב-1948, שיחק במסגרת להקת הזמר של הפלמ”ח, הצ’יזבטרון, ומאז היה חלק מתמונת התרבות והאומנות על כל צורותיה – עלי במות, בקולנוע ואף בטלוויזיה.
דומה שלא רק כישורי המשחק שלו זיכו אותו באהבת הקהל, אלא גם צניעותו ואישיותו שגם בגיל מבוגר שימרה את האיכות הילדית.
אצטט מספרו האוטוביוגרפי:
החתול יילל, קריאותיו לעזרה מילאו את חלל האוויר הירושלמי…
“מה אתם עושים?”, שאלתי, מנסה להתגבר על יללות החתול. “אל תתערב, זה החתול שלנו”, ענה אחד הילדים מתנשם. “הוא יטבע בחבית”, השתדלתי להיות הגיוני. הייתי רק בן 8 והם כבר בני מצווה, תלמידי כיתה ח’.
“לא יקרה לו כלום… כי יש לו תשע נשמות!”.
“חכו!”, צעקתי, “אבל אולי נשארה לו רק נשמה אחת. אולי הוא כבר השתמש בשמונה נשמות וזאת הנשמה האחרונה, התשיעית, והוא יטבע וימות!”.
השלושה הוציאו את החתול מהמים ומהשק, ואחר כך הרביצו לי… נשארתי לבדי וחשבתי: מעניין כמה נשמות יש לי?
יהי זכרו ברוך.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
