שבועות של קורונה
חג השבועות חל יום לאחר סיום ספירת 49 ימי העומר, שבעת השבועות מחג הפסח.
בחג פסח חגגנו את השחרור משעבוד לחומר, כעת אנו צועדים צעד נוסף לבחירה החופשית ולחסד במישור הסוציאלי.
מיום שיצא עם ישראל ממצרים, הוא מצווה לזכור את עברו כגר בארץ מצרים. וכפועל יוצא: “כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.” (ויקרא יט, פסוק לד)
מצווה זו נזכרת פעמים אחדות במקרא. אך מגילת רות מדגימה את העקרון הזה הלכה למעשה. היא מספרת סיפור שכולו סובב סביב הקבלה של השונה והזר לתוכנו. מגילת רות, כולה חסד בין אדם לאדם. אך זהו חסד מתוך מעשה אמיץ וגאולה שבאה מתוך בחירה חופשית.
נעמי ורות לא מקבלות את המציאות כפי שהיא, לא מקבלות את מר גורלן חרף הטרגדיה שפקדה אותן, ופועלות שלא על פי המצופה מהן על פי אמות המידה של התקופה. מגילת רות המהפכנית מציגה בפנינו נשים יזמיות שבוחרות שלא להיות קורבן, ומעצבות את עתידן במקום להיכנע לדוגמה התקופתית. הן מתחברות לכוח הרוחני שהוא מעל לנפש הדואבת, וזוכות בחסד כפי שהשפיעו חסד זו עם זו.
רות המואביה מרשימה בעוצמת דבקותה בחמותה נעמי. הקטע הידוע מתאר את סירובה של רות להיפרד מנעמי, כאשר ביטויי אהבה והקרבה לטובת הזולת, מעוררים השתאות, דוגמא ומופת של היכולת לצאת מעבר לעצמי לטובת האחר.
“וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה (יַעַשׂ) ה’ עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. …. וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.” (מגילת רות, פרק א, פסוקים ח-טז)
השנה ימי ספירת העומר התמזגו להם עם ימי ספירת נפגעי הקורונה. הקהילה עמדה למבחן חסר תקדים. לצערנו עדיין לא נראה שאנו יכולים לסכם את ספירת הקורונה. כל מה שמוכר לנו במקומות העבודה והלימודים, הבילוי והנופש מוגדר מחדש. מי שפרנסתם הייתה יציבה נזקקים לפתע לתמיכה כדי להתקיים. היציב הפך למעורער. עדיין איננו מבינים במלואה את המהפכה שאנו חווים בימים אלה וייקח זמן רב עד שנבין את השפעתה של התקופה עלינו ועל הדורות הבאים. אנו חיים בתקופה משמעותית מאד מבחינה היסטורית ומבחינת העיצוב של החברה האנושית בה אנו חיים.
מבחינה נפשית, יש הזדמנות לפגוש את החלקים המיטיבים שהיו בסגר, אך גם את החלקים שעוררו חרדות אל מול הקריעה מהשלם.
החיים ביחד ובקהילה הם מ”אבות המזון” של הנפש. כך גרסו התיאורטיקנים הגדולים שיצרו עבורנו את הפסיכולוגיה. הצורך להשתייך שווה בחשיבותו לנפש האנושית כמו הצורך לבסס אינדיבידואליות.
במגילת רות באה לידי ביטוי האינדיבידואליות האמיצה של רות ונעמי, אך גם היכולת לממש את השייכות והקרבה לאחר. בכך מביא חג שבועות לשיא את יכולת האדם לקיים בחייו אינדיבידואליות וסוציאליות, מרכז והיקף.
ימי הקורונה, הם תמונה יוצאת דופן של גורל אנושות משותף, שגורם לנו להתעניין במצבם הבריאותי והכלכלי של אנשים שחיים על פני כל הגלובוס. העולם כולו כרקמה אנושית אחת חיה. לצד זה כל אינדיבידואל עומד בפני ההכרה כיצד לנהוג עם חייו, ולעשות את דרכו האינדיבידואלית אפילו אל מול ה”אויב” החדש והלא מוכר.
מי ייתן ונדע לפסוע אל העתיד גם בימים של איום לא ידוע, לעבוד על פצעינו פנימה, אך גם על יחסינו והשתייכותנו אל האחר.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן