רובין ויליאמס
ה-21 ביולי הוא יום הולדתו של רובין ויליאמס, שחקן קולנוע וקומיקאי. רובנו נזכרים בחיוך באחת מהדמויות שגילם בעשרות שנותיו בתעשיית הקולנוע והבידור. שנים של קריירה מצליחה הפכו אותו לאחד מענקי הקומדיה ולאחד מענקי הקולנוע בדורנו. שום דבר מזה לא הכין אותנו לסופו הטרגי של עוד ליצן מורכב ועצוב.
במה זכה רובין ויליאמס שנזכיר אותו בין אנשי רוח, משוררים, ומנהיגים דגולים ששינו את העולם?
נסקור אחדות מהדמויות הרבות שגילם לאורך השנים:
– פיטר פן הבלתי נשכח בסרט “הוק“, וג’ומנג’י – בשניהם זיכה אותנו בהתבוננות מחודשת על עולם הילדים, התמימות שבו, והתפקיד שממלא בו הדמיון כשווה ערך למציאות ולפעמים אפילו עולה עליה.
– בוקר טוב וייטנאם – בו גילם את דמותו של שדרן רדיו קומי שנשלח לתחנה צבאית על מנת לבדר את החיילים על רקע המלחמה הנוראה המתחוללת בחוץ. סוריאליסטי ומציאותי בעת ובעונה אחת.
– פישר קינג – שזיכה אותנו בהצצה לעולמו של הומלס ששרוי בעולמו שלו, עולם של הזייה ואובססיה.
– סיפורו של וויל הנטינג – בו גילם פסיכולוג המטפל בנער, גאון מתמטי, שהיה מעורב בקטטה אלימה. סרט בו מתאר ויליאמס, במונולוג מרגש ונוקב את ההבדל בין חוכמת הלב ובין חשיבה אינטלקטואלית – https://youtu.be/wEkuLLkVbZY.
– פאץ’ אדמס – הביוגרפיה של אחד ממייסדי הליצנות הרפואית, בה גילם את ד”ר פאץ’ אדמס עצמו.
– יעקב השקרן – סיפורו של יהודי בגטו, המפיץ שקרים על חדשות שכביכול שמע ברדיו שברשותו ומפיח בחבריו לצרה תקווה על רקע מצבם האומלל.
אלה ועוד, דמויות אנושיות, שמלבד הפן הבידורי שנועד לסרט, העניקו לנו ממד נוסף של התעלות נפשית, הזדהות ועומק שנדיר למצוא כמותם בעולם הקולנוע.
למרות שויליאמס הצחיק וריגש אותנו עד כדי דמעות, נפשו הייתה מורכבת מכפי שניתן היה להבחין. הוא שם קץ לחייו בדירתו בהיותו בן 63. נסיבות מותו כמו לקוחות מאחד הסרטים שלו. הוא התאבד בתליה תוך שימוש בחגורתו. ויליאמס סבל מהפרעה דו-קוטבית אשר השפיעה על אישיותו ובסופו של דבר הביאה למותו. זו הפרעה היוצרת תנודות קיצוניות במצב הרוח. בין תחושות של עצבות וסימפטומים של דיכאון, לבין מאניה – התרוממות רוח, מצב רוח טוב באופן קיצוני עם התנהגויות חסרות שיקול דעת.
למרות סופו הטראגי, רובין היה איש חכם שידע מה כוחו של האושר והצחוק, וראה בחייו מטרה לחלוק את הצחוק והאושר הזה עם העולם ועל כך כולנו חווים לו תודה גדולה. צפייה בתפקידים שגילם, תמיד אפשרה הזדהות ואמפתיה עם הדמות ששיחק. חיוכו המיוחד ויכולתו להיכנס לתוך כל דמות שגילם, היו סגולות מיוחדות שהביא לעולם הזה וככזה הוא נחקק בזיכרוננו. סטיבן שפילברג אמר עליו בהיוודע דבר מותו: “רובין היה סופת ברקים של גאונות קומית, והצחוק שלנו היה הרעם….”.
ויליאמס נודע בכישרונו לאלתר בהברקות קומיות שגררו אחריהם שינויים רבים בתסריטי הסרטים בהם שיחק. לצד פרנסתו ממשחק, נהג להופיע למטרות צדקה, בתרומה לנזקקים ובדאגה לחלשים ולמעוטי יכולת. הוא הקים יחד עם קומיקאים נוספים ארגון בשם Comic Relief [כפל משמעות שמשמעותו “אתנחתא קומית” וגם “הקלה או שחרור קומי”]. הארגון גייס כספים עבור חסרי בית דרך מופעי סטנד אפ. הוא היה פעיל גם בבתי חולים לילדים (כמו הדמות שגילם בסרטו “פאטץ’ אדמס”) ובארגוני צדקה רבים נוספים.
השפעתו על עולם הבידור בפרט ועל העולם בכלל תחסר לכולנו.
לכבודו, בחרתי את קטעי הסרטים הקצרים הבאים מתוך הסרט Hook:
https://youtu.be/uPCzjHPS–U – בקטע זה פיטר פן המבוגר חוזר לארץ הילדים ולומד מהם מחדש להשתמש בדמיון שעבור הילדים הוא חזק מן המציאות. “מה לאכול, אין כאן כלום…” צפו עד הסוף.
https://youtu.be/5JVDecZ0s7s – הפייה וונדי (ג’וליה רוברטס) מלמדת את פיטר פן (רובין ויליאמס) לעוף בעזרת מחשבות שמחות…
הלוואי וכולנו היינו לומדים ?
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
