ערב ראש השנה תשע”ח
מסימני הזמן – את מקומן של אגרות ה”שנה טובה” ששלחו זה לזה לפני דור או שניים ילדים, מכרים ובני משפחה, ממלאים היום מסרונים קצרים הנשלחים לרשימות תפוצה, אך אין בכך כדי להקטין מיופיו של המנהג, חשיבות הרגע ועוצמת הברכה – אדם מאחל לאדם שתתחדש עליו השנה הבאה לטובה, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה חדשה וברכותיה.
איזו שפה נפלאה יש לנו!
המילה “שנה” מכילה בתוכה את שורש ההשתנות, אך גם את רעיון המחזוריות – ההישנות. בפרוס עלינו השנה החדשה, משימתנו היא לקחת אתנו אל השנה החדשה את מה שנכון בקודמתה, ולבחון מה אנו רוצים לשנות ולהשאיר מאחור.
בשנה העברית, שנים עשר חודשי ירח, ועל כן אורכה הוא “רק” 355 ימים שהם “שנה” בגימטריה. [מדי כמה שנים מוסיפים לשנה חודש והיא הופכת ל”מעוברת”, ובכך מפצים על הפער שבין הלוח הלועזי מבוסס השמש והלוח העברי מבוסס הירח]. כך גורמי השמיים והיקום כולו שותפים לחוויית ההתחדשות שלנו.
במסורת ישראל מתוארים ימי ראשית השנה, עד יום כיפור, כימים בהם האל בוחן את מעשינו ומעביר כל אחד מאתנו במשפט. הרעיון של חשבון נפש כחלק מהליך של התחדשות הוא רעיון נשגב ומזכך. העובדה שאפשר לחוש חרטה אמתית וכנה על מעשינו ולהתחיל מחדש – מאפשרת שינוי ויציאה חדשה לשנה טובה.
אני מאחלת לשנה החדשה, שתעשה את צעדיה הראשונים מחר, שתהיה טובה אלינו, שתשפיע שלום על העולם ושתיזכר כשנה של פריצות דרך חיוביות, של הידברות בין אנשים, התחלות חדשות והגשמת יעדים ישנים.
לכם חברינו נאחל בריאות טובה, הגשמה עצמית, ריפוי פנימי והצלחה באתגר ריפוי הזולת, שתהיו מוקפים באהבה מצד יקיריכם ושתצליחו לאהוב בחזרה.
אני מבקשת לברככם גם במילותיה של עידית פאנק, בשיר “הימים שעוד נכונו לנו” בביצוע יפה של הדודאים, ללחן של חנן יובל:
הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים, שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים.
ואנחנו שני המינים,
נברך עליהם,
ובין כפות ידינו
ידריכו קשתם כוכבים רחוקים
להביט בנו מתוך הלילות,
ולא נבוש להיות מוארים בימים, בימים.
והאפלה תביא תבונה אל לילותינו
ועין תהיה בנו זבת דמעות רכות של דבש בחלב,
ושבעה מינים, פי שבעה מונים
בבגרותו יבשיל ליבנו.
שנה טובה ומתוקה, מנורית, אייל וכל צוות כלים שלובים
