ד"ר קארל קוניג
בשבוע האחרון של מרץ 2017 מלאו 51 שנים לפטירתו של ד”ר קארל קוניג רופא, אנתרופוסוף, ומייסד תנועת קמפהיל לחינוך מרפא. הוא נודע בתרומתו הנכבדת במתן מענה לילדים בעלי צרכים מיוחדים ברוח האנתרופוסופיה, בהגשמתו של החינוך המרפא כזרם פעיל בעולם ובשל גישתו האנושית רוחנית.
קוניג נולד ב-27 במרץ 1902 וינה, כבן יחיד לאב יהודי סנדלר. הוא למד זואולוגיה, ביולוגיה ורפואה בווינה. היה זה המפגש עם יצירתו וגישתו של גתה על מדעי טבע, שנתנו לו את הכיוון למציאת תשובות אחריהן חיפש זמן רב.
עד מהרה הוא פגש כמה מתלמידיו של רודולף שטיינר, ובמהלך המפגש הראשון עם ד”ר איטה וגמן היא ביקשה ממנו לעבוד כעוזר במרפאה שיסדה במשותף עם שטיינר בארלסהיים בשוויץ.
בארלסהיים החל קוניג להרצות ולהעביר קורסים רבים בנושאים מגוונים, שם העמיק את שורשי הקשר הפנימי העמוק שלו לילדים עם צרכים מיוחדים.
מסע הרצאות לשלזיה הוביל לנישואים עם טילה ואת הקשר העמוק שלו עם הדחפים החברתיים והדתיים של האחווה “Herrnhut”. בגלל מוצאו היהודי נאלץ קוניג לוותר על עבודתו כרופא כללי במכון שהקים עם אלברכט שטרושיין, שהיה אחד ממרכזי החינוך המרפא הראשונים שהוקמו המבוססים על האנתרופוסופיה. גם “בית הספר לעבודה סוציאלית” שייסד יחד עם אמיל בוק, בשנת 1932, נסגר עקב יהדותו.
בשנת 1936 ברח קוניג דרך פראג חזרה לוינה ושם זכה להצלחה כרופא מנתח. במהלך תקופה זו הוא הוביל קבוצת מחקר אנתרופוסופית עם צעירים, רבים מהם יהודים. אך עד מהרה נאלץ לברוח גם משם.
קוניג היה זמן קצר במחנה ריכוז ממנו השתחרר בשנת 1940 ואז הקים בסקוטלנד, קהילה המבוססת על החינוך המרפא שבשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה הלכה והתפתחה לתנועת קמפהיל העולמית.
ב-7 במאי 1964 נשא קוניג נאום בפתיחת קהילת קמפהיל חדשה בסקוטלנד:
“אנחנו צריכים להתאחד שוב בקהילות, אך קהילות שאינן מאוגדות מכח קשרי הדם אלא מתוך עקרונות רוחניים שיעודדו אותנו לשאוף יחדיו לעבודה בעבור האחר. יש מצב פנימי שניתן להוויה בו מבוגרים וילדים יכולים לחיות ביחד, אנשים חשובים ופחות חשובים, בעלי יכולות ואלו שפחות, וכל זאת בהערכה הדדית וכבוד לאינדיבידואל. רק כאשר יקומו קהילות כאלו יהיה אפשרי בעבור ילדים וצעירים להביא לידי ביטוי את ההוויה האמיתית שלהם ומתוך כך תוכל להתחולל ולהתממש תרומתם האישית האינדיבידואלית”.
מתוך מאמר שנכתב בקריסטמס 1965, כמה חודשים לפני מותו:
“רק עזרה מאדם לאדם – מפגש של ‘אני’ עם ‘אני’, הגשמת האינדיבידואליות של האחר מבלי לשפוט את דעתו, אמונתו, השקפת עולמו וחינוכו הפוליטי יוכלו דרך חוכמת הלב ליצור את החינוך המרפא”.
להעמקת גישתו לחינוך ניתן לקרוא בספרו ב”שלוש השנים הראשונות של הילד” בהוצאת חירות.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
