פרס ההבנה והסובלנות – דוד גרוסמן
“הסובלנות נולדת מן הנכונות להרגיש ולהבין את האחר מתוכו, גם כאשר האחר הזה מאיים עלי, בגלל שהוא אחר, ושונה ולא מפוענח לי. גם כאשר הוא אויב מוצהר שלי.”
קוראים יקרים, בשבוע שעבר הוענק לדוד גרוסמן “פרס ההבנה והסובלנות” במוזיאון היהודי בברלין.
מצאתי במילים אלה מתוך נאומו המרגש, תהודה לערכים ולאתגרים שאנו מטפחים במסגרת “כלים שלובים”. מה הוא האתגר המרכזי שאנו מתמודדים איתו בטיפול אם לא “להרגיש ולהבין את האחר מתוכו”.
״הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הופך לפעמים לכלא״ – כך גרוסמן מתאר את הסכנה האורבת ליחידים, חברות שלמות, מדינות ועמים. מי כמונו, המטפלים באנשים הכלואים לעיתים קרובות בתוך כלא תודעתי שבנו לעצמם, יכולים להזדהות עם דבריו.
דרך הסובלנות איננה בהכרח הדרך הקלה יותר. לא בכדי נגזרות המילים סובלנות וסבל מאותו השורש. סובלנות היא היכולת להתייחס בכבוד ובהבנה כלפי האחר, ביחוד כאשר הוא שונה ממני בתרבותו, דתו, התנהגותו ודעותיו. מי מאתנו לא רוצה להיות צודק? מי מאתנו לא רואה את ערכיו נעלים על ערכי זולתו? האתגר גדול וכמעט בלתי אפשרי.
לב טולסטוי ראה ביהודים את סמל הסובלנות האזרחית והדתית. לדבריו הציווי “ואהבת את הגר” שנאמר בימים ברבריים ורחוקים בהם היה מקובל שעמים משעבדים זה את זה הוא ההוכחה לכך. האם נותרנו נאמנים לערכים אלה?
מפתה להקשיב לגרוסמן באוזניים פוליטיות, אך יש להקשיב לו ברמה האנושית לפני כל דבר אחר.
נורית רוזנגרטן
