על הנצחי והחולף בסוכות
מדי שנה, באופן קבוע, אנו מציינים חג שמזכיר לנו כמה הכל ארעי.
אנו חיים בביתנו, מוקפים ברכוש שצברנו, על אדמה אותה אנו מחשיבים כ”שלנו” וחשים חוויה של קביעות, נוחה ובטוחה. זהו כמובן ביטחון מדומה, תמונה שאנו יוצרים בעצמנו באמצעות מנגנוני הגנה ראויים, בכדי לא לחוש את תהום הארעיות. כל מה שנחווה כבטוח, הינו בר חלוף. לעומת זאת כל מה שנצחי, אנו זוכים לו רק ברגעי חסד.
חג הארעיות מזכיר לנו, באמצעות הסוכה, להתעורר אל העובדה שאנו “אושפיזין” בעולם הזה, עוברי אורח. הביטוי “סוכת שלום” מבטא את הכמיהה לשלמות, לצורך שלנו בגילוי הקבוע והרוחני בחיי האדם השלם.
אי / זלדה
אֲנִי דוֹרֶכֶת עַל הָאֲדָמָה
כְּמוֹ עַל גּוּף חַי
כְּאוֹתָם פְּלִיטֵי אֳנִיָּה
שֶׁעָמְדוּ עַל גַּבּוֹ שֶׁל לִוְיָתָן
כִּי טָעוּ בְּמַרְאֵה הָעֵינַיִם.
אֲנִי דוֹרֶכֶת עַל הֶעָפָר
שֶׁתַּחְתָּיו מְדַבְּרִים הַמַּיִם
מְדַבְּרִים שָׁרָשִׁים
מְדַבְּרוֹת מַתָּכוֹת
קוֹל הֲמוֹנָם מַחֲרִישׁ אֶת אָזְנַי
מְסַחְרֵר אֶת לִבִּי
גַּם הָאֲוִיר מִתְנוֹעֵעַ וְשָׁר
וּבַגְּבָהִים מִתְפּוֹצְצִים עוֹלָמוֹת.
רַק הַמַּחֲשָׁבָה עַל אֱ-לֹהִים
הִיא אִי בַּמְּעַרְבֹּלֶת.
…
השבוע בניתי יחד עם נכדיי את הסוכה בגינת ביתם. קישטנו ביחד, תלינו שלטים והמשכנו מסורת יפה בת אלפי שנים, שמחברת אותנו לאבותינו, שיצאו ממצרים ואחרי 40 שנות נדודים הגיעו אל הארץ המובטחת.
מה היא אותה ארץ מובטחת? האם פיסת האדמה אליה הגיעו בני ישראל כשחצו את המדבר? האם זו הארץ שראה משה מעל פסגת הר נבו, ואליה לא בא? אולי הארץ המובטחת היא בלבבות… במקום בו באמת ניתן לאגד ביחד ארבעה מינים, המסמלים אנשים השונים זה מזה בתכונותיהם. אולי במקום בו ניתן להקהיל ביחד באמת, “אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”.
בדברי חז”ל, כאשר אין מציינים חג בשמו, אלא אומרים כך סתם, “חג”, הכוונה לחג סוכות ואחת המצוות המפורשות היא מצוות השמחה, שכן נאמר “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” …
אני מאחלת לכולכם שהשמחה תשרה במעונכם, זה הקבוע וגם בסוכה הארעית שלכם. שתדעו את חשיבותם של הדברים הזמניים, ברי החלוף ותשמחו בדברים הקבועים שהם מנת חלקכם ומעניקים לכם ביטחון, כמו קורת גג. ושתגיעו אל הארץ המובטחת בתוככם, בה תשבו לבטח, מקיימים את מה שהבטחתם לעצמכם והצלחתם להגשים, מאושרים בחלקכם.
חג סוכות שמח,
נורית רוזנגרטן
