נעמי שמר
ב-26 ביוני 2004 נפרדנו מנעמי שמר. משוררת, פזמונאית, מלחינה, מתרגמת וכלת פרס ישראל לזמר העברי.
במשבי הרוח שלנו אני מזכירה לעיתים קרובות פזמונאים, משוררים ומלחינים. רובם מפציעים לתודעתנו לפרק זמן קצר וזוכים להכרה בזכות מספר יצירות שלהם, שקנו להן מקום בלב הציבור. מעטים זוכים שיצירתם תיחשב “מפעל חיים”, חלק בלתי נפרד מכולנו, החי בתוכנו כאילו היה כאן מאז ומעולם. מפעל חייה של נעמי שמר הוא כזה.
תעצמו עיניים לדקה או שתיים בשעה שאתם חושבים על נעמי שמר…ומיד יתנגן לו שיר משיריה הרבים בזיכרונכם. הנה רשימה קצרה וחלקית של שירים שבוודאי נזכרתם בהם:
אלף-בית, על כל אלה, ירושלים של זהב, חורשת האקליפטוס, אנשים טובים באמצע הדרך, שירת העשבים, אל בורות המים, הכל פתוח, עוד לא אהבתי די, לטיול יצאנו, אצלנו בחצר, שלומית בונה סוכה, שנים-עשר ירחים….
אפשר למנות עוד עשרות רבות של שירים (היאחזות הנח”ל בסיני, אהבת פועלי הבניין…) והרשימה לא תסתיים. פזמוניה עלו למעלת שירה ולחניה חקוקים בליבות הדורות האחרונים. שירי הילדים, ששום ילדות ישראלית אינה שלמה בלעדיהם, שירת אהבתה לארץ ולאנשיה הטובים באמצע הדרך ושירים שכתבה לאירועים מיוחדים ומכוננים בתולדות העם והמדינה. על כל אלה יש להוסיף את תרגומיה המיוחדים שזיכו אותנו ב”אהבה בת עשרים”, “איילת אהבים” ועוד.
נעמי שמר בת קבוצת כנרת עד בגרותה, קבורה בבית הקברות של הקבוצה, לצד רחל המשוררת, שאף היא חיה שם בתחילת המאה העשרים. חינוך מוסיקלי לא היה בראש מעייניהם של חברי קבוצת כנרת, אך כשנעמי הייתה בת שש יד הגורל הביאה למשק פסנתר ועד מהרה הפכה נעמי להיות זו שמלווה בנגינתה את השירה בציבור. אמה רבקה נהגה באדיקות בכל בוקר להעיר את נעמי להתאמן בנגינה. ובתוך השקט של הבקר, היו צלילי הפסנתר מעירים את קיבוץ כנרת.
כשביקשה לצאת וללמוד מוסיקה בתל אביב התעוררה התנגדות להוצאה המיותרת, אך אנו כולנו חבים תודה לחברה שרה מאירוב שהתערבה באסיפת הקיבוץ ואמרה: “הניחו לילדה אתם לא רואים שזה הייעוד שלה?!”.
בשנת 1967, ביקש טדי קולק מנעמי שמר שיר לכבוד פסטיבל הזמר שנערך שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. נעמי כתבה והלחינה את השיר “ירושלים של זהב” תוך שהיא שוזרת במילות השיר מילים וביטויים הלקוחים מהתנ”ך ומספרות חז”ל.
בשיר הובע געגוע אל העיר העתיקה אשר מאז מלחמת העצמאות הייתה תחת שלטון ירדן. “…איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה, ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה…”
מששוחררה העיר העתיקה, התווסף לשיר בית “חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה…”.
נעמי שמר כתבה והלחינה לא רק לכבוד אירועים אלא גם בעבור אנשים שהיו חקוקים בלבה. כזהו השיר “אני גיטרה, הרוח מנגן עלי…” שכתבה ברגישות רבה לחברה בני אמדורסקי, שגסס ממחלת הסרטן. בשיר שהפך להיות שיר הפרידה של בני מהחיים, סיכמה נעמי את מסכת חייו הסוערת בחן וברגישות.
הביצוע המיוחד הבא מתכנית הטלוויזיה שהוקלטה חודשיים לפני מותו: https://youtu.be/Kf_CVU4Sqrw
נעמי שמר נפטרה באמצע חודש תמוז. כעשרים שנים לפני מותה כתבה את השיר “עצוב למות באמצע התמוז”, כאילו חזתה את החודש בו תעבור את הסף.
“עצוב למות באמצע התמוז
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שנתייתמו
הידד אחר הידד נפול ייפול
ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל”
האזינו לשירתה המרגשת של נורית גלרון: https://youtu.be/p7RKqbm_8ig
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
