מרסדס סוסה
ב-9 ביולי חל יום הולדתה של “קולה של דרום אמריקה”, מרסדס סוסה ז”ל (1935-2009).
די היה לשמוע את קולה העמוק ולראות את הברק בעיניה כדי להבין שהיא ראויה למעמדה המיוחד. אך שירתה העממית שנכנסה ללבבות, הפכה בכורח הנסיבות ואירועי הגורל שפקדו את ארגנטינה מולדתה לקול שמוביל מחאה. “הקול של חסרי הקול”, סמל המאבק בשלטון החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה לאחר הרודן חואן פרון.
על אף איומים ישירים על חייה וחיי משפחתה סירבה סוסה לעזוב את ארגנטינה והמשיכה לדבוק בהתנגדותה למשטר הדיכוי. הפופולריות שלה הפכה אותה למטרד עבור המשטר וב-1971 נעצרה במהלך הופעה יחד עם כל הקהל. לאחר ששוחררה בלחץ בינלאומי, יצאה לגלות ושבה לארגנטינה רק ב-1982, לאחר נפילת שלטון הגנרלים.
סוסה ביקרה פעמים מספר בישראל, ורבים משיריה תורגמו ובוצעו על ידי טובי הזמרים הישראליים. (דיויד ברוזה, חוה אלברשטיין, אביב גפן ועוד).
מרסדס סוסה משמשת סמל לרוח החופש המפעמת באדם ולתקווה לשינוי. היא הייתה חיילת במאבק גדול לחופש, וכלי הנשק שלה היו אומץ ליבה, קולה החם, מילותיה החזקות והמקום שקנתה בלבבות בני האדם.
אחד משיריה המפורסמים ביותר היה, “Gracias A La Vida” תודה לחיים, מאת ויולטה פארה, המובא כאן בתרגומה של צרויה להב – https://youtu.be/jgjAOk6BX8g
תּוֹדָה לַחַיִּים, שֶׁנָּתְנוּ לִי הַכֹּל
שְׁנָתֵנוּ לִי עֵינַיִם, רוֹאוֹת זְרִיחָה מִתְקָרֶבֶת
מַבְדִּילוֹת חֹשֶׁךְ מֵאוֹר וְלָבָן מִשָּׁחֹר
מְגַלּוֹת גַּן סוֹדִי בְּסִמְטָה נֶעֱזֶבֶת
מְזַהוֹת בְּהָמוֹן אִישׁ אֶחָד שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת
תּוֹדָה לַחַיִּים, שֶׁנָּתְנוּ לִי הַכֹּל
שֶׁנָּתְנוּ לִי צְלִילִים כְּמוֹ פְּנִינִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת
וְאֶת שְׂפַת הַמִּלִּים, לְהַגִּיד בָּהֶן אִמָּא
לְהַגִּיד חָבֵר שֶׁלִּי, לְהַגְדִּיר לִי אֶרֶץ
וְאֶת שְׂפַת הַנְּשָׁמָה בְּאֱמֶת נִסְתֶּרֶת
תּוֹדָה עַל הַדֶּרֶךְ – אֲרֻכָּה וְנִמְשֶׁכֶת
עַל הַכֹּחַ לָקוּם, לִשְׁאֹל וְלָלֶכֶת
לְטַפֵּס בְּהָרִים נוֹגְעִים בַּשָּׁמַיִם
לַחֲצוֹת עֵמֶק אָבוּד, בְּלִי צֵל וּבְלִי מַיִם
עַד שֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ, לְחָצֵר וּבַיִת
תּוֹדָה לַחַיִּים, שֶׁהֵעִירוּ בִּי לֵב
בּוֹעֵט בְּסָגוּר, מְפַרְפֵּר בְּפָּתּוּחַ
מִתְעוֹפֵף סְבִיב הָאֵשׁ, מְחַפֵּשׂ חוֹף בָּטוּחַ
וּמוֹצֵא אֶת עֵינַיךְ הַצְּלוּלוֹת כְּמוֹ רוּחַ
תּוֹדָה לַחַיִּים, שֶׁנָּתְנוּ לִי הַכֹּל
שֶׁנָּתְנוּ צְחוֹק וּבְכִי וְאֶת כָּל מָה שֶׁבָּנוּ
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צַעַר, וְהָאֹשֶׁר הֵיכָן הוּא
וּמֵהֵם בָּא הַשִּׁיר וְהוֹלֵךְ אִתָּנוּ
בָּא הַשִּׁיר שֶׁלִּי, בָּא הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
