מרטין בובר
היום ה-8 לפברואר יום הולדתו של מרטין בובר, פילוסוף ומחנך יהודי יליד אוסטריה.
שורשיו של בובר נטועים במסורת ישראל ובחסידות, אך חייו הוליכו אותו אל מחוזות הפילוסופיה הכללית ולגיבוש תפישת עולמו ההומניסטית בה התאפיין.
מראשית הציונות שייך עצמו בובר לזרם הציונות הרוחנית, שראה בארץ ישראל את המקום בו צריכות להיפתר בעיותיו הרוחניות והתרבותיות של העם היהודי.
ב-1923 חיבר את חיבורו הפילוסופי החשוב “אני ואתה” בו טען כי מהותו של אדם נוצרת מתוך דו שיח והכלה של האחר.
בחיבורו הפילוסופי אני ואתה מתוך ‘סוד ושיח’, הפליא בובר לתאר את המרחב המיוחד שיכול להיווצר בין שני אנשים, ואת כוחה הייחודי של השיחה בצורתה הרוחנית.
“אם במקום להתכוון כלפי הדבר שעלי לומר, מתכוון אני להבליט את חשיבותו של האני, שוב קלקלתי ללא תקנה את שהיה עלי לומר; פגום נכנס הדבר לתוך השיחה ומכאן נפגמת השיחה גופה, משום שהשיחה כהווייתה ספירה אונטולוגית היא, הנבנית והולכת על-ידי מהימנותה של ההוויה, ולכן יש בידי כל פריצה של מראית לפגוע בה. ברם, כל מקום שהשיחה באה על מילואה במהותה, ושני המשוחחים שנפנו זה אל זה באמת, מגלים את עצמם ללא כבישת דברים ומנוערים מכל חפץ מראית – שם שרויה ברכת יצירה משותפת מופלאה, שאין כמותה בשום מקום אחר. …הבין-אנושי פותח לפנינו את שאינו בפתיחה בכל דרך אחרת.
לא כל הנועדים לשיחה כהווייתה צריכים הם עצמם לדבר; עתים העומדים בשתיקה חשובים חשיבות יתרה. אולם כל אחד חייב להיות מוכן ומזומן לא לעמוד מנגד כשמהלך השיחה יחייב שהוא יאמר את דברו שלו. ומובן, ששום איש אינו יכול לדעת מראש מה יהיה דבר זה; שיחה כהווייתה אינה בהכנה. אמנם מסגרת קבועה לה מתחילתה, אבל אי-אפשר לצוות על השתלשלותה; מהלכה הוא מהלכו של הרוח. ופעמים אדם אינו מגלה בלבו מהו אותו דבר שעליו לאמרו, אלא בשעה שהוא שומע את קול הרוח הקורא אליו.”
בובר הינו חתן פרס ישראל.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
