מיכאלאנג'לו
ה-6 במרץ הוא יום הולדתו של מיכאלאנג’לו (1475-1564) פסל, צייר, אדריכל, מהנדס, משורר ואחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האומנות. יצירותיו נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.
את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים, בעודו חניך בגן הפיסול של לורנצו דה מדיצ’י.
בהיותו בן 21, הגיע לרומא, שם יצר את פסליו הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא “פייטה” (רחמים). ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של ישו ובמבטה המהורהר של המדונה.
יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה הסיסטינית (אולם התפילות) בוותיקן שברומא, יצירה שהחל ליצור בהיותו בן 33.
עבודתו השפיעה רבות על ציירים ואמנים גדולים באותה עת, כמו רפאל, שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה. בין סיפורי הבריאה שצייר על תקרת הקפלה – הפרדת היום והלילה, בריאת אדם וחוה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן וסיפור המבול.
מיכאלאנג’לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו, ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
שטיינר תיאר את מיכאלאנג’לו כאחת הדמויות שלקחו חלק באבולוציה התודעתית של האנושות. בהרצאה שנתן בברלין ב-8 בינואר 1914 אמר שטיינר כי שליחותו של מיכאלאנג’לו, קשורה להגשמת הנפש האנושית בתוך ה’אני’ בעל הקיום הארצי בתקופת נפש התודעה.
אמן זה התמיר את זרם הפיסול היווני, כשהוא רוכש דרך לימודי אנטומיה את הידע המדויק אודות המבנה הפנימי של הגוף האנושי. מה שהיוונים הצליחו לחוות באמצעות חוש החיים, היה צריך מיכאלאנג’לו לרכוש בעזרת החושים החיצוניים, על ידי התבוננות פנומנולוגית.
בין היוונים לבין תקופתו של מיכאלאנג’לו היה זמן בו לא נוצרו כלל פסלים. יתכן כי הדבר קשור להנחייה שהגיעה בעשרת הדברות: “לא תעשה לך כל פסל וכל מסכה”. במהלכה של התקופה בה נעדר הפיסול מהאומנויות, התרחש תהליך של התגשמות הנפש יותר לעומק באדם כהלך רוח פנימי.
מיכאלאנג’לו, היה רגיש למה שהיה פנימי בטבע החיצוני ובכך סלל לנו את משימתנו אנו בתקופה הנוכחית, תקופת נפש התודעה, להחדיר את הנפש לעולם הפיזי ולחוש את העולם מתוכו. מעניין לחשוב את העובדה שבשבוע בו נפטר מיכאלאנג’לו, נולד גליליאו גליליי, שהביא את האימפולס לשינוי התודעה האנושית בתפיסת האדם את העולם ואת מיקומו בעולם.
“במיכאלאנג’לו יש לנו רוח שעזרה לאבולוציה האנושית בדרכה משום שהיתה לו בגרות נפשית שאפשרה לו להשאיר חותם בעולם החומר של עבודות חשובות מעולם הרוח“.
להעמקה ראה בארכיב של דניאל זהבי – “ליאונרדו דה-וינצ’י ומיכאלאנג’לו” – מאת ר. שטיינר, בתרגומה של חייה חצב. http://www.daniel-zehavi.co.il/books/b_leonardo.asp
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
