מהטמה גנדהי
ב–2 באוקטובר 1869 נולד מוהנדס קרמצ’נד גנדהי, הידוע בכינויו מהטמה [הרוח הגדולה] גנדהי, לוחם החופש ואבי האומה הודית, שהוביל את מאבקה של הודו לעצמאות מן האימפריה הבריטית בדרך של התנגדות בלתי אלימה.
דמותו המופתית הפכה לסמל מעורר השראה, בזכות יכולתו להפוך פילוסופיה מופשטת לכלי מעשי אשר נוקט בהתנגדות פעילה אך לא אלימה. “אני מוכן למות במאבק, אך אינני מוכן להרוג”.
גנדהי החל את מעורבותו הפוליטית בדרום אפריקה בה הנהיג מרי אזרחי של הקהילה ההודית במאבק על זכויותיה. כששב להודו והפך למנהיג הקונגרס הלאומי ההודי, יישם את הפילוסופיה שלו, הסאטיאגרהא [הדבקות באמת], אשר פותחה על ידו. אחד ממקורות ההשראה שלו היה הסופר הרוסי לב טולסטוי, אשר היה בעל תפיסה מקורית של הבשורה הנוצרית של ישוע וכתב על כך בספרו “מלכות האלוהים שוכנת בתוכך”. תפיסתו הייתה אנרכיסטית ופציפיסטית ועל כן גם הייתה אסורה בהפצה ברוסיה. בהמשך, כשיכתוב גנדהי את משנתו הפוליטית, יתרגם במקביל את מאמרו של לב טולסטוי – “מכתב להינדו” המתכתב עם אומן הינדי ודן בסוגיות של דרכי המאבק בשלטון הזר.
בחייו הסגפניים שימש גנדהי דוגמא ומופת למנהיג המשרת את עמו, רחוק מנהנתנות ודבק בפשטות. על אף שהתחנך בבריטניה ושימש עו”ד בדרום אפריקה, כששב להודו, הקפיד ללבוש בגד-אריג הודי מסורתי אותו נהג לטוות בעצמו.
מעניין כיצד רעיונותיו של טולסטוי הרוסי, בדבר אי-אלימות, הנטועים בתפישתו את הנצרות, נבטו בנפשו של גנדהי ההינדי. כיצד גנדהי ההודי, שימש בדרכו מופת למנהיגי שחרור במדינות אחרות, כנלסון מנדלה הדרום-אפריקאי, מרטין לותר קינג האמריקאי והדלאי למה הטיבטי. בהקשר זה ראוי להזכיר את תשובתו המפורסמת לשאלה האם הוא הינדי: “אכן כן, ואני גם מוסלמי, ונוצרי, ובודהיסט ויהודי”. בכך שם את ערכיו ההומניסטיים מעל לכל זהות דתית או לאומית-שבטית.
את משנתו הפוליטית העלה גנדהי על הכתב בספרו הראשון “שלטון עצמי”, אשר יצא לאור בעברית בזכות נועם שרון, שעמל לתרגמו מהינדית מתוך תחושת שליחות. הספר מהווה תמצית תורתו “על רגל אחת”. מחד מדבר הספר על מצבה של הודו שנשלטה באותה עת על ידי הבריטים ועל שאיפתה המדינית לשלטון עצמי, אך מאידך הוא מדבר על מצבו הפנימי של כל אדם שחייו מוקדשים לחוות עצמו כשליט על עצמו, דרך עבודה פנימית. ככזה יוכל האדם להתעצם ולפעול בעולם כאדם חופשי ולא כקורבן של נסיבות. “…הטובע אינו יכול להציל אחרים, אך השחיין – יכול בהחלט”.
קישור לאתר שנבנה לכבודו של גנדהי בעקבות הוצאת הספר לאור: http://www.gandhi.co.il
באוגוסט 1947, בהיותו בן 78, ראה גנדהי את הודו עצמאית, משתחררת מעול השלטון הבריטי, זוכה בשלטון עצמי והופכת לדמוקרטיה הגדולה בעולם. אולם בימים אלה היה שרוי גנדהי באבל על שפיכות הדמים הרבה שגרם הפירוד בין הודו ההינדית ופקיסטאן המוסלמית. על פי גנדהי הודו עדיין לא הייתה בשלה לעצמאות.
באופן אירוני, שלושה חודשים מאוחר יותר פגעו בגנדהי כדורי מתנקש על רקע אותה מחלוקת פוליטית בשאלת ההפרדה של פקיסטן מהודו. העולם כולו, שהכיר בגדולתו ושיעור קומתו המוסרי, התאבל על האובדן.
דמותו הינה מדמויות המופת הבולטות של המאה העשרים. בשנת 1982 הופק סרט ביוגרפי על חייו בכיכובו של בן קינגסלי.
מתוך הסרט: קישור לקטע המדגים את חוכמתו של גנדהי. הוא נותן עצה להינדי שבא אל מיטתו, בה הוא שובת רעב, ומתוודה בפניו שרצח ילד מוסלמי. גנדהי אומר לו שהוא מכיר “דרך שתוציא אותו מהגיהינום…”. https://youtu.be/G0RZLseVx8E
אני מבקשת להביא בפניכם את דבריו של המורה הרוחני ההודי ג’גי ואסודב הידוע בכינויו סדגורו, שמשתמש בדמותו של גנדהי כדי להדגים תשובה לשאלה – “מה ביכולתנו לעשות ומה אין ביכולתנו לעשות?”. בקישור הבא [מהדקה ה – 1:58] הוא מתאר את גנדהי כאדם שנעדר אפילו את היכולת לפרנס את משפחתו, או לייצג לקוח בבית המשפט. בזכות אירוע בודד, כאשר “נזרק” גנדהי מרכבת בדרום אפריקה בשל מוצאו, מתעוררת בו המחשבה – “מדוע זה קרה לי?” לאחר שעות של ישיבה על הרציף והירהור בשאלה, “התפוצצה” בתוכו היכולת להניע מאות מיליוני הודים בדרך שהובילה לבסוף לשינוי בעולם. השינוי ביכולת קורה ראשית כל בתודעה. גנדהי יכול היה לשבת על הרציף ולבכות את מר גורלו או להגיב בזעם על האלימות שחווה, אך הוא בחר להיות קשוב לאמת ב’אירוע’ שחווה. https://youtu.be/JIwQTsZ4yQ0
מה חבל שהעולם חסר מנהיגים בשיעור קומה שכזה, כמעט בכל המדינות. מנהיגים שיפיצו אור של חוכמה וסובלנות, שערכיהם נטועים באידאולוגיה הומניסטית ואם הם בעלי רקע דתי, ישתמשו בו על מנת לחבר ולגשר ולא על מנת להפריד ולפלג. שיראו בעצמם משרתים של רעיונות נעלים ולא יראו בהנהגה מטרה בפני עצמה.
עוד לא אבדה תקוותנו… כדברי הסופר פאולו קואלו: “השעה החשוכה ביותר, היא זו שלפני עלות הזריחה”.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
