יום השוויון האביבי
הימים האחרונים מוכיחים לנו מעל לכל ספק עד כמה מיוחדים הם.
כל כך הרבה מאורעות, שכלל לא יכולנו לדמיין, מתרחשים לנגד עינינו המשתאות בהיקף גלובלי, במהירות וללא כל וודאות כיצד ומתי יסתיים משבר ווירוס הקורונה.
לצד החשש לבריאותנו והדאגה לפרנסה מתפתחת אצל כולנו תודעה חדשה ולא רק אצל הפילוסופים שבינינו. בזמן השהייה בבידוד, מבין כל אחד מאיתנו כמה חשוב לו הקשר עם הזולת. אם היינו צריכים הסבר, באה הקורונה והראתה לנו איך אנו תלויים זה בזה ומשפיעים האחד על השני. כולנו לומדים מחדש להעריך את הדברים הפשוטים והקטנים מהם עשויים חיינו.
כמה היינו רוצים בימים אלה רק לשבת בצוותא מספר חברים לשיחת חולין. בחסות העצירה הכפויה של מרוץ החיים המודרני, חלקנו מגלים מחדש את בני המשפחה החולקים איתנו את אותה קורת גג. לצד המועקה והחרדות קיבלנו שפע של זמן פנוי, שמחייב אותנו לחשוב ולהרהר במה חשוב יותר ומה פחות, מה בעל ערך אמיתי ומה רק נדמה להיות בעל ערך.
בתוך השפעת המקוללת טמון לו שפע מבורך שעלינו לחשוף ולהוציא לאור. אחרי הכל – התכנסות כזו של אוכלוסיית העולם כולו אל תוך בתיה, אל דלת אמותיה, אל תוך עצמה – לא הייתה מעולם!
ג’ון לנון שחיבר את ההמנון האוטופי Imagine (דמיין), מתאר עולם המתקיים בהרמוניה, באחווה, ללא רכוש, תאוות בצע או רעב, ומסיים במילים “והעולם יהיה כאחד…”.
וירוס קטן, אויב משותף, שלא מבחין בגבולות, דת, גזע ומין – הביא בתוך שבועות אחדים לאותה תודעה אחדותית שמשווה בין עשיר ועני, מדינות מבוססות ומדינות עולם שלישי. כולנו בעניין הזה ביחד.
ב-21 במרץ, חל יום השוויון האביבי. ביממה זו היום והלילה שווים באורכם והשמש נמצאת בקו ישר מעל קו המשווה של כדור הארץ. מצאתי סמליות בעובדה “שוויונית” זו המסמלת בעיניי את המצב המנטלי האחדותי בו נמצאת אוכלוסיית העולם. ממחר יתארכו הימים ובכל יום השמש תזרח עלינו עוד קצת עד ליום הארוך בשנה, ה-21 ביוני. הלוואי והאור הגובר יביא לנו תקווה ומזור ויניס את הקורונה חזרה למקום ממנה באה.
נראה שגם לכדור הארץ החולה מגיעה קצת מנוחה מאיתנו. גוף החיים של כדור הארץ מבקש קצת כוח, כמונו – כאשר אנו פורשים למיטת חוליינו, ויוצאים ממנה כעבור זמן מחוזקים. בוונציה מדווחים שהתעלות נקיות מאי-פעם, הדולפינים שבו לשחות בהן, וברבורים שוחים באין מפריע. בוואהן שבסין מדווחים כי זיהום האויר ירד משמעותית וציוץ הציפורים נשמע במקום צלילי המיכון של בתי החרושת והמכוניות.
האם האנושות תצלח את המשבר הזה חכמה יותר? בריאה יותר? האם נשכיל לראות מבעד לפחד את מה שאפשר ללמוד מהמשבר הנוכחי?
אולי מה שהעולם צריך עכשיו הוא לא רק חיסון או תרופה חדשה, אלא אהבה, נתינה ואחווה בין אדם לאדם, בין עם לעם, בין כולם לכולם. דמיינו…
התענגו לכם על שירו של אנדי וויליאמס בביצועה המופלא של דיון וורוויק:
What the World Needs Now is Love – https://youtu.be/xfqND7qROQQ
שבוע טוב,
נורית רוזנגרטן
