מחר נחגוג את ל"ג בעומר. חג שאיננו מן התורה, אלא מסורת שהתגבשה במרוצת השנים סביב מספר משמעויות שנקשרו אל מועד זה.
סיפורו של החג קשור במפגש הדרמטי שהתקיים בין התרבות הרומית שביקשה להשליט את דרכיה גם על חלקת הארץ הקטנה הזו, ובין יושביה היהודים, מפגש בין פגאניות ומונותאיזם. המפגש הזה עיצב במידה רבה את ההיסטוריה המערבית, שכן היה אחראי לחורבן ולגלות, למעבר הפולחן היהודי מבית המקדש לבתי הכנסת וגם ללידת הנצרות.
מרד בר כוכבא היה המערכה האחרונה במפגש הזה. סופו היה חורבן חסר תקדים של קהילות שלמות, הרצחם של "הרוגי מלכות" ומותם של מאות אלפי יהודים בחרב. טראומה לאומית חסרת תקדים. כמי שחיים בדור שאף הוא קם מחורבן, מעניין לראות איך טקסים וסמלים שימשו את הדורות בשימור הזיכרון ועיבוד האסון. האבל על תלמידי רבי עקיבא שנהרגו נשמר במנהג, שלא להתחתן בימי העומר, פרט לל"ג בעומר. המדורות מסמלות יסוד רוחני שהמשיך לרצד מבעד לשבר הגדול, ועל אף שהמרד הסתיים באסון, המסורת שימרה את תמונתו של בר כוכבא כגיבור מורד במלכות. תמונה הפוכה מזו של המציאות של סבל ורדיפות כמעט בכל הגלויות עד לדור האחרון.
אז מה הוא ל"ג בעומר עבורנו? יום שבו ניתן להרהר על פוסט טראומה לאומית חוצה דורות שמעובדת באמצעות טקסים ומסורות, על האיזון העדין שבין הצורך לשמור על עצמאות ולהשתלב במרחב, על כך שאפשר לקום מחורבן יותר מפעם אחת בהיסטוריה, על אחריותם של מנהיגים להחלטות גורליות המשפיעות על העם הנושא אליהם עיניים, ועל השאלה אם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה…
אפשר לשאוב השראה מסמל החג, החץ והקשת. שילוב בין ישר ועקום, רפוי ומתוח שאם נעשה בו שימוש נכון, תוך כיוון כל חושינו דרך כוונות תרתי משמע, נמתח ונרפה אולי נשיג את מטרתנו, ולא רק בזירת הקרב.
שיהיה לכולנו חג שמח,
מזל טוב לזוגות המתחתנים בל"ג בעומר
נורית רוזנגרטן
