לא כל יום פורים
פורים שמח לכם חברות וחברי “כלים שלובים” וקוראי היקרים,
כאנשים “מודרניים”, החופש הוא אחד מערכי היסוד עליהם התחנכו. חופש הביטוי, חופש הבחירה, החירויות האישיות. גם אם איננו מצליחים להגשים בחיי היום-יום שלנו את הערכים האידאליים שאנו שואפים אליהם, לרוב אנו יודעים להצביע על הפער בין מה שרצינו להיות ובין המציאות.
אני אוהבת את השפה העברית שמקפלת בין מילותיה “אוצרות” מהסוג שמתגלה מעיון בשורש “ח.פ.ש”. מהשורש הזה צומחות המילים חופש, חיפוש ותחפושת. אנו יכולים לראות בפורים בחורי ישיבה המתחפשים לנשים ומשתכרים עד אובדן חושים, ובקרנבל הברזילאי, אנו יכולים לראות אנשים קשי-יום, חוגגים כמלכי העולם.
חג פורים נושא עמו אפשרות לתת ביטוי למאווייו הכמוסים של האדם ומגלם את הקונפליקט הנצחי שבין הדחפים הקמאיים לבין דרישות התרבות והחברה, בין המצוי לבין הכמיהה להתממש. לחגיגות עדלאידע תפקיד בעל ערך תרפויטי עבור המשתתפים בו ועבור החברה בכללותה.
קרל גוסטב יונג תלמידו של פרויד, חשב כי טקסי הקרנבל, מבטאים רבדים עמוקים של ההוויה האנושית, רבדים שבהם פועלת “הרוח האובייקטיבית”, הנושאת בחובה ידע, מסורת ותובנה. ברובד זה של הלא-מודע מתגלה ידע עמוק של הכרת הכוחות הפועלים ביסוד הבריאה ובטבע האדם.
ביוון העתיקה, כאשר שחקני התיאטרון ביקשו לגלות לקהל את מהותם הפנימית, הם עטו על פניהם מסכות – “פרסונה”. כך הבין יונג שהמהות הפנימית האמיתית זקוקה להגנה. מסכה זו, פרסונה, איננה המהות הפנימית עצמה אולם היא מגוננת, כמסך החוצץ בין החוץ והפנים ומאפשרת את חירותה.
התחפושת והמסכה מאפשרים לגלות חלקים שלנו שנמצאים בנבכי הלא-מודע, כולל צדדים אפלים של הנפש. בחגיגות פורים מתגלה התת-מודע, העל-מודע, הכפיל או שומר הסף. גילויים אלה ממלאים תפקיד בעל ערך תרפויטי למתחפשים ולצופים בתחפושות. דווקא המפגש עם חלקים אלו ברוח ההומור והצחוק, מעניק לאדם חיבור לנצחי שבו.
לשמחתנו, זכינו לכך שאנו חיים בעידן בו נפקחו עינינו לראות, אם רק נרצה בכך, את התחפושת שעטו על אישיותנו ההורים שלנו, החינוך, המדינה בה אנו חיים, סביבתנו החברתית-תרבותית ובעיקר גם אנו עצמנו. לכאורה, אין דבר המגביל את האדם המודרני בחיפושו אחר החופש, פרט לרצונו שלו ועדיין נראה שמדובר באתגר לא פשוט, המחייב מודעות עצמית ואומץ להשתחרר ממה ששוכן בנו כידיעה.
עד-דלא ידע…
האר”י הקדוש, רבי יצחק לוריא, המקובל הצפתי בן המאה ה-16, אמר שיום כיפורים יכול להיקרא גם כ-פורים. ואם נקבל את דבריו כפשוטם, הרי שחג פורים הוא החשוב בחגי ישראל. בשמחה, בצחוק ובהיפוך המציאות על פיה, בתחפושת, בחיפוש ובחופש – שם נמצא החיבור לבריאה.
מאחלת לכם שתחפשו ותמצאו, שתהיו חופשיים לבחור בחג הזה לעלות לקודש הקודשים של עצמיותכם, בדרך הומוריסטית ושמחה.
נתענג על שיר הערש מתוך המחזה “אסתר המלכה”, המתאר את נאום הליצן למלך ששנתו נודדת. כמה יוצרים מוכשרים חברו להם בשיר אחד, נתן אלתרמן שחיבר את המילים, סשה ארגוב שהלחין, ומתי כספי שחידש ושר יחד עם סשה ארגוב.
“… אומנם רדפנו הבלים, אבל הנה הראש הרכנו
אם כתר הוא נושא או דלי, אין שום הבדל בסוף יישן הוא…”
“… הירגעו תולדות פרס, שייכבו את הפנס, כן, כן, הס”
חג שמח,
נורית רוזנגרטן
