לאה גולדברג

לאה גולדברג

היום 29 במאי לפני 106 שנים נולדה לאה גולדברג ז”ל, מגדולות המשוררים העבריים במאה העשרים.

נפלאה בעיני העובדה שהמשוררים שנחשבים כיום גדולי השירה העברית, הצליחו לבטא בשירתם רגשות עדינים ורעיונות גדולים בשפה שרכשו רק בבגרותם ולא הייתה שפתם הראשונה.

עם הגיעה ארצה התקבלה לחבורת המשוררים של אלתרמן ושלונסקי, אך שירתה התייחדה בבהירות ואמירה אישית אינטימית ולא הייתה מליצית או מגויסת כקודמיה.

בשירתה השתקפו בדידות, אהבה נכזבת וגעגועים למולדתה הישנה. לצד שירתה האישית הרבתה לכתוב לילדים. מיצירותיה שהפכו לנכסי צאן ברזל : דירה להשכיר, מה עושות האיילות, המפוזר מכפר אז”ר, איה פלוטו ועוד.

לאחר פטירתה ב- 1970, זכתה בפרס ישראל לספרות יפה.
לתודעת הציבור נכנסה לאה גולדברג בזכות שיריה הרבים שהולחנו והפכו לפזמונים לאחר מותה ומושרים בפי כל.

רשימה חלקית:
סליחות – יהודית רביץ
משירי ארץ אהבתי – חוה אלברשטיין
ימים לבנים – שלמה יידוב
ולא היה בינינו אלא זוהר – צילה דגן
פזמון ליקינטון – אסתר עופרים
מדוע הילד צחק בחלום – אריק איינשטיין
בואי כלה – אחינועם ניני

בחרתי לשתף שני קישורים:
– השיר “נפרדנו כך”, בביצועה של נורית גלרון ובלחן של מירון מינסטר, מדגים היטב את איכויות כתיבתה הרגישה של לאה גולדברג. לשמיעה לחץ כאן
– גם “שירי סוף הדרך” הולחנו ע”י שם טוב לוי וזכו לביצועים רבים:

שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג

א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
– הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

מי ייתן ונדע לראות, לחוש, לנשום, לדעת, לייחל, להכשל.

ימים טובים,
נורית רוזנגרטן