כמו אין מלחמה בעולם… 9 במאי
75 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה.
בימים כתיקונם היה העולם כולו מציין ב-9 במאי את ניצחון בנות הברית על גרמניה הנאצית במלחמה שהייתה הגדולה מכולן, מלחמת העולם השנייה. ההתפרצות האלימה שהחלה באירופה ופשטה לכל חלקי העולם, המשיכה את ההרס והחורבן שהמיטו על העולם מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים בספרד. היא גבתה את חייהם של כ-65 מיליון בני אדם, בשדות הקרב, בעורף ערי המדינות הלוחמות, ברצח עם שיטתי שכוון כלפי יהודים, צוענים, הומוסקסואלים, חולי נפש ומיעוטים נוספים. כניעתה של יפן, בת בריתה של גרמניה הושגה רק לאחר שהוטלו שתי פצצות אטום שלימדו את העולם כולו כמה הרסני יכול המדע להיות. העולם השתנה לבלי הכר וגם התודעה האנושית עברה שינוי והפכה להיות יותר אינדיבידואלית מהתודעה הקולקטיבית שהניעה עמים ותנועות בעבר.
אחרוני הווטרנים, ותיקי הצבאות עוד חיים בינינו, בני יותר מתשעים. אלה החיילים שלחמו שנים ארוכות בזירות המלחמה השונות באירופה, צפון אפריקה, אסיה ועוד. ביניהם גם חיילים שהיו העדים הראשונים לזוועות מחנות ההשמדה והריכוז, ולא האמינו למראה עיניהם כשנכנסו בשערי אושוויץ, בוכנוולד ושאר מחנות הריכוז.
במקום לתפוס מקום על בימת המכובדים בכיכר האדומה במוסקבה, או באנדרטת מלחמת העולם השנייה בוושינגטון, הם ספונים בבתיהם, בבידוד חברתי, בגלל איום שפוגע בעיקר במבוגרים שבינינו.
היו כבר מלחמות לפניה, היו כבר מלחמות רבות אחריה… אך מלחמת העולם הזו נותרה “הכי שנייה” כפי שכינה אותה אומן המילים, המשורר מאיר אריאל… חד פעמית ומיתית, תזכורת למקום שאליו יכול העולם להתדרדר כשנפרצים כל הסכרים המוסריים. היא מייצגת את שאלת הרוע וההתגברות עליו כאתגר של תקופתנו.
בולטת לעין העובדה שאירועי מלחמת העולם השנייה אינם סכסוך רגיל בין מדינות ועמים, אלא הינם בעיקר התגלמות של רוע שמצא ביטויו באופן הזה. האפשרות והחירות לפעול מתוך רוע, מהווה אתגר התפתחותי שיכול לאפשר לאדם לפרוץ ולהתעלות למדרגות רוחניות שלא היו בהישג ידו קודם לכן. על המסתורין של הרוע בעולם, ניתן לקרוא אצל רודולף שטיינר בהרצאה שניתנה בדורנאך ב-1918.
רגעי ניצחון מהסוג שחש העולם לפני 75 שנים, מביאים איתם הזדמנות לחישוב מסלול מחדש. לצערנו נוכחנו לדעת שהעולם לא למד את לקח המלחמה. בנות הברית שלחמו זו לצד זו באויב הנאצי פיתחו להן יכולות הרסניות ולחמו זו בזו בזירות שונות בעולם, תוך שהן ממיטות הרס וחורבן על מיליוני בני אדם. כסף שיכול היה לפתור את בעיות הרעב, החינוך ובעצם כל בעיה אחרת על פני כדור הארץ הופנה לפיתוח נשק. העולם לא כיתת חרבותיו לאיתים, ולא הפך את חניתותיו למזמרות.
היום, אנו מתחילים לצאת ממתקפת הקורונה, שהייתה קצרה, אך דרמטית ובעלת היקף והשפעה אוניברסליים. לרגעים העולם עצר מלכת. כל מה שהיה מובן מאליו, התערער. מטוסים לא המריאו יותר, ולפגוש אנשים נהיה מסוכן. הבה נחשב לעצמנו מסלול מחדש. כל אחד לעצמו, ביחד כחברה, ביחד כעולם. אולי כדי לעשות זאת דרושים לנו מנהיגים כצ’רצ’יל. מורשתו משובצת בציטוטים נפלאים שבעזרתם הפיח תקווה ועוז בעמו, גם כשהמצב נראה כאבוד.
- “להשתפר, פירושו להשתנות, לכן להיות מושלם, פירושו להשתנות לעיתים תכופות.”
- “הצלחה, פירושה ללכת מכישלון לכישלון, מבלי לאבד את ההתלהבות.”
- “הפסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות, האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.”
צ’רצ’יל השכיל בחוכמתו לבטא את השאיפה לניצחון באצבעותיו המורמות לסמן V, כצורת האות הראשונה במילה “ויקטורי” – ניצחון.
חיים חפר כתב בעיצומה של מלחמת העצמאות את השיר “הן אפשר”, ששם הפוסט מושאל ממנו. הוא מביע בו את כמיהת הלוחמים לסיום המלחמה:
“הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ’יפּ שֶׁעָבַר
שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר
הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר
שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר.”
הלוואי. https://youtu.be/h98IUdqoN7o
לכבוד אחרוני הווטרנים הנמצאים בינינו, שיזכו לחיים ארוכים ובריאים ושירימו יחד איתנו לווירוס הקורונה שתי אצבעות לאות ניצחון.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
