יום השואה 2020 – כשהלא נורמלי נהייה נורמלי…
מחר ערב יום השואה.
מבחינות רבות השואה הייתה ועודנה התופעה, שהביאה לשינוי התודעתי הגדול ביותר במאה העשרים. בוודאי בתודעתם של בני העם היהודי וביחוד אצל אלה בנו שגדלו במשפחות של קורבנות וניצולי שואה.
מקובל להתייחס אלינו, בני הדור השני והשלישי, כמי שצריכים לשאת את המשימה המאתגרת של העברת הזיכרון הלאה אל העתיד. זו משימה בלתי אפשרית כמעט, שדורשת מאיתנו הסתכלות חדשה על התפקיד שהעניק לנו גורלנו. אנו לא רק בני הניצולים. במובנים רבים אנו ניצולי שואה ממש. “כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו”. אנו, ילדינו ונכדינו הם אותו עולם ומלואו. היצירה שלנו, המחשבות שלנו, החברה שאנו בונים כאן, וכל מה שיקרה אחרינו בדורות הבאים. אדם ומלואו – עולם ומלואו.
לסיפורי השואה יש כוח מהפנט. הם מרתיעים אותנו בעוצמת הזוועות שבהם ובו בזמן הם מושכים אותנו כסיפור מרתק שלא יכול היה להיווצר אפילו בדמיון הפרוע ביותר. כוח המשיכה שלהם קשור להיותם כה לא נורמליים, כה מנותקים מהווייתנו היום-יומית, ובכל זאת הם קרו לאנשים נורמלים, ע”י אנשים נורמלים.
התיאורים הקשים והתמונות הנלוות אליהם תובעים מאיתנו אמפתיה, ובו בזמן מחייבים אותנו לריחוק וניתוק רגשי, צל דהוי לאותם מנגנוני ההגנה שפעלו אצל אותם שורדים. כשהדעת אינה יכולה עוד להכיל את הזוועות, אנו נדרשים לעתים קרובות לביטוי “חיות אדם”, למרות שחיות לא נוהגות כפי שנהגו אותם בני אדם “חייתיים”. אין זאת אלא מגבלת כושר הביטוי שלנו שכך מתארת את התוצאה של איבוד צלם אנוש.
סיפורי שואה רבים מדגימים מנגנון הישרדותי של האדם – יכולת ההסתגלות שלו למצבים שלא דומים לעולמו המוכר. בהדרגה הופכת “הפלנטה האחרת”, כפי שכינה אותה במשפט אייכמן הסופר יחיאל דינור, למציאות החדשה. בין אם זו המציאות של מחנות ההשמדה והעבודה, ובין אם אלה חיים במסתור, כל אלו הפכו לפרק זמן לא ידוע למציאות חייהם היום יומית של ניספי ושורדי השואה.
בימים אלה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנו עצמנו עוברים הסתגלות מהירה למצב שכמותו לא ידענו מעולם. המציאות התהפכה עלינו באחת ושינתה לנו את כל מה שנראה לנו נורמלי, עד פרוץ הקורונה. אנו אומה למודת סבל שבזיכרונה הקולקטיבי שואה, פרעות, מלחמות ואסונות. בכולנו מקננת פוסט טראומה לאומית אשר מקבלת מדי פעם ביטוי אישי בעקבות ניסיון החיים שלנו.
בימים של שיגרה לא נורמלית, במהלכה אנו מציינים באופן לא נורמלי, חגים ומועדי זיכרון, חשוב שנהיה קשובים לקול הנפש שלנו ולא נמנע מלחוות את התחושות והרגשות העולים בנו. שהייה בחוויה הרגשית מאפשרת קרקע לריפוי.
“בנפש בורא האדם את עצמו מחדש”, אמר ר. שטיינר.
בתקווה שנשוב בקרוב לראות בזולת אדם, ולא זיהום פוטנציאלי, כפי שמגפת הקורונה הרגילה אותנו לחשוב. אחרי הכל זהו עולם נפלא.
לזכר סבי שנספה באושוויץ, לכבוד הוריי ששרדו את השואה כילדים ואיבדו את משפחתם הגדולה, הוריו של בעלי וקהילותיהם שחרבו. לזכר כל הנספים ולכבוד כל ניצולי השואה ששיקמו את חייהם ונתנו לנו את חיינו.
הקשיבו ללואי ארמסטרונג, ששר על עולם נפלא, על אף כל מה שנורא בו – https://youtu.be/D67lR7Qy_wk
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
