יום הזכרון לחללי מערכות ישראל 2020
אנו בפתחו של יום הזיכרון.
אנו יודעים, או ליתר דיוק – זוכרים, למה אנו מתכוונים במילה זיכרון.
אני מבקשת להתעכב על הזיכרון מעט ולהיזכר בדברים שידעתי עליו ואולי שכחתי…
רודולף שטיינר מתייחס לשלושה סוגי זיכרון שהתפתחו באנושות ובהתאמה בכל אדם לאורך הביוגרפיה שלו, לפי סדר הופעתם:
- זיכרון תלוי מקום המתעורר בהקשר למקומות בעולם החיצוני.
- זיכרון ריתמי המתעצב בהקשר לחזרה ריתמית של תכנים, כמו לימוד בעל פה של שיר או דקלום.
- זיכרון מופשט שהינו מעבר למקום או לריתמוס.
משפחות הנופלים לא זקוקות ליום הזיכרון על מנת להעלות את זכרם של יקיריהם. אלה, שמזלם שפר לא להימנות עם משפחות הנופלים, זקוקים יותר מהם לימי הזיכרון האלה.
ההשתתפות בכאב, ביום הזה, עם המשפחות שאיבדו את היקר מכל, בטקס המתקיים במועד הקבוע, בפסוקי התפילה הריתמיים ובמילים שמנסות שוב להביע איזו כמיהה למשמעות, הם היכולת לחלוק כאב בלתי נתפס וניסיון לגעת בתכלית מעשה הזיכרון – חיבור של העבר אל ההווה וממנו אל העתיד.
כשהעבר מתנועע בתוך ההווה, מקבל הזיכרון “חיים משלו”. כשם שאי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים, גם הזיכרון מתעורר באדם באופן שונה בכל פעם על פי נקודת המבט המשתנה ומתפתחת בזמן. עלינו להודות על מתנת השכחה וקהות הזיכרון שבלעדיהם לא היינו יכולים לשאת את הכאב. מנגנון מופלא הוא הזיכרון, שמאפשר לנו לזכור או להדחיק מתודעתנו פיסות חיים, מידע ואנשים שהיו שלמים יותר ומלאי חיים יותר מהאופן בו אנו מנסים לשווא לזכור אותם.
בשנים האחרונות מאז צוק איתן, יום הזיכרון שלי הוא לצדם של גליה, רן וארין לוי, שאיבדו את גיא ז”ל.
המקום – בבית הקברות הקטן בכפר ורדים ובמצפור גיא המשקיף על הנוף שגיא אהב.
הריתמוס – יום הזיכרון מדי שנה, וגם הריתמוס של הקונצרט השנתי של תזמורת הנוער של כפר ורדים בה ניגן גיא בסקסופון ובפסנתר. את המנגינה הזו באמת אי אפשר להפסיק…
והשנה, שנת הקורונה – בה חגגנו ליל סדר, ציינו את יום השואה, ונחגוג את יום העצמאות אחרת, גם יום הזיכרון אחר ומיוחד.
השנה לא נעמוד ביחד איתם בבית הקברות. השנה נהייה איתם בליבנו ומחשבתינו ועם שאר משפחת השכול שממשיכים לשאת את החלל, את הכאב המופשט והממשי הזה כל החיים.
ימי הקורונה לימדו אותנו פירושה של אוניברסליות וערבות הדדית. מי ייתן ונזכה עוד בחיינו להתגשמות הנבואה האוניברסלית, מפיו של ישעיהו הנביא:
ושפט בין הגוים
והוכיח לעמים רבים
וכיתתו חרבותם לאתים
וחניתותיהם למזמרות
לא-ישא גוי אל-גוי חרב
ולא-ילמדו עוד מלחמה.
שנדע ימים טובים
נורית רוזנגרטן
