יום הזכרון לחללי מערכות ישראל וחג עצמאות 2018
יום הזיכרון ויום העצמאות כרוכים זה בזה, כמבקשים לציין את הקשר שלא יימחה בין עצמאות מדינת ישראל לבין מחיר הדמים הכבד מנשוא שאנו משלמים כעם וכאנשים פרטיים שהאסון פוקד את משפחתם.
ימים אלה מסיימים שרשרת חגים וימי ציון בעלי משמעות לאומית:
חג הפסח, המציין את צאתנו ממצריים, מבית עבדים, והפיכתנו לעם חופשי בארצו.
יום השואה והגבורה בו אנו מעלים על נס את ששת מיליוני הקורבנות היהודים של תכנית ה”פתרון הסופי” הנאצית, בשנים בהם לא התקיימה מדינה.
ואילו יום הזיכרון ויום העצמאות חותמים את סדרת חגי הלאום ומזמינים אותנו לחשבון נפש נוקב על מציאות חיינו. מחד – מדינת ישראל היא עובדה קיימת, מדינה חזקה בעלת הישגים רבים. דבר מכל אלה איננו מובן מאליו. אחרוני ניצולי השואה עדיין חיים בינינו ומזכירים לנו מציאות אחרת לגמרי. מאידך המדינה עדיין חיה על חרבה, האוכלת מטובי בניה השכם והערב.
“הלנצח תאכל חרב?”, האם מחיר הקיום העצמאי שלנו כמדינה הוא קורבן התמיד שאנו משלמים? האם נואשנו מהתקווה לשלום? האם אנו עושים הכל על מנת להגשים את חזונם של מקימי המדינה כפי שניסחוהו במגילת העצמאות?
“…מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין…
… אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו…”
שלמה בר אבא ציטט במהדורת ידיעות אחרונות ליום הזיכרון, את שלמה וישינסקי, שבנו ליאור וישינסקי ז”ל נפל בציר פילדלפי, מירי טיל RPG. האב השכול התבשר בשידור חי על ידי שדרן רדיו מגלי צה”ל על חיסול חוליית המחבלים שהייתה אחראית לירי שפגע בבנו. “אנחנו שמחים לבשר לך שאחד מהם הוא באופן ודאי המחבל שירה את הטיל שגרם למות בנך. מה יש לך להגיד על כך?” שלמה וישינסקי ענה: “מסכנה אמא שלו”. המראיין תמה “זה מה שיש לך להגיד?, מה, אתה לא שמח?” שלמה ענה שכתוב בתורה “בנפול אויבך אל תשמח”. “ומה עם הנקמה” שאל המראיין. “זו לא תחזיר לי את בני”. המראיין הקשה עליו: “זה לא מובן, הרי צה”ל התאמץ כדי לנקום ואתה לא שמח? מה צריך כדי שתשמח?” ושלמה ענה “אני אשמח כשתעשו שלום”.
לבד מההתפעמות מגדלות הרוח של שלמה וישינסקי, אשר הגיב כפי שהגיב ללא כל הכנה מוקדמת, הבאתי ציטוטים אלה כדי שנזכור להתייחס לשכול כפי שהוא – כאב אישי אין סופי, שלא ניתן להקהותו על ידי הסברים רציונליים או תאוות נקם.
ממש כשם שכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, כל חלל הוא עולם ומלואו שאסור לנו להניח לו לשקוע לתהומות הנשייה.
במהלך מבצע צוק איתן, הגיעה בשורת האיוב על נפילת גיא לוי ז”ל לביתם של גליה, חברתנו במשפחת כלים שלובים, רן בעלה וארין ביתם. מדי שנה מאז, מעלה משפחת לוי על נס את חייו הקצרים של רן. את חיוכו שובה הלב וכשרונו המוזיקלי המונצח בקונצרט שנתי של התזמורת בה ניגן. ביתם שוקק חברים של גיא, שאף סייעו בהקמת מצפור גיא המשקיף על הנוף שאהב.
איתם אנו כואבים את מותו, אך חוגגים את חייו. אנו מחבקים באהבה את משפחת לוי ומקווים שדי, לא עוד. כמאמר הנביא ישעיהו, בפרק ב’, חזון אחרית הימים: “וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת – לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.”
אסיים בשירו אהוד מנור, בלחנה של נורית הירש, שנכתב לזכר אחיו הצעיר יהודה, שנפל במלחמת ההתשה בתעלת סואץ והוא בן 19 בלבד.
מבצעת רבקה זוהר: https://youtu.be/RR_w5ajvGEI
שנזכה לימים טובים,
חג עצמאות שמח
נורית רוזנגרטן
מצפור גיא
