מה נשתנה יום השואה הזה מאלו שקדמו לו?
מרגע שהתברר היקף האסון ב-7 באוקטובר, דובר על האירוע במושגים של שואה, לא כזו רחוקה שאירעה להורינו או להורי הורינו, אלא שקורית ממש כאן ועכשיו.
קשה לדבר על אירוע שעדיין לא הסתיים. קשה לדעת איך ומתי יסתיים, ואולם הוא פורט על כל נימי הרגש ופותח פצעים ישנים בנשמת העם, הקהילה, משפחות ויחידים.
המפגש עם רוע סדיסטי בהיקפים חסרי תקדים, הקיבוצים שעולים באש מול זיכרון העיירה הבוערת, התערערות הביטחון במדינה כמבצרם של אזרחיה מפני כל אויב ופולש, מול הקיום השברירי של יהודים בגולה מול פרעות ופוגרומים.
בשנותיה הראשונות של המדינה הודגשה גבורתם של מורדי הגיטאות. נדרשו עשרות שנים כדי שהציבוריות הישראלית תשמע ותלמד על השואה באמצעות העדויות שנאספו ומשפט אייכמן, ותתחיל להתייחס לגבורת ההישרדות של שורדי השואה, במסתור ובמחנות העבודה וההשמדה.
באירועי ה-7 באוקטובר קיבלנו מזה ומזה. גיבורות וגיבורים שלחמו בתנאים הגרועים ביותר, וגיבורים מסוג אחר – אלה שהושיטו יד לעזרה, אלה שטיפלו בנפגעים הרבים, ילדים שהתחבאו בארון ושוחחו עם גיבורה אחרת – עובדת סוציאלית ששוחחה איתם 10 שעות עד שהגיעה עזרה. אור בחשיכה.
שואה וגבורה 2023-2024.
לאלה מצטרפים החטופים שעדיין בשבי, שכל יום שעובר מרחיק את סיכוייהם לשוב ולחיות בינינו. ולבסוף – מעגלים גדולים של נפגעים שישאו בנפשם את הצלקות שהאירועים הותירו בהם.
חוסר האונים, שאנו חשים אל מול רוע סדיסטי, אסור שירפה את ידינו בחיפוש אחר ניצוץ אנושי גם אצל הגרועים שבאויבנו. כולם נבראו בצלם, גם אם הם כיבו אותו בנפשם. עובדה ידועה היא שאלו המשרתים את הרוע משוכנעים בצדקת דרכם. יש להם נימוקים אידאולוגיים, תיאולוגיים או לאומנים להצדקת דרכם האכזרית.
איך מתורגמת אידאולוגיה לאכזריות? בין אם היא "מלומדת" וליברלית ובין אם היא דתית ופונדמנטליסטית?
השפה העברית מלמדת אותנו סודות גדולים המסתתרים במילים שאנו הוגים ומדברים ברמה לא מודעת. מתי הופך בן אנוש אחד לאכזר כלפי בן אנוש אחר? כשהוא שולל ממנו את אנושיותו. כך פעלה מערכת התעמולה הנאצית. ליהודים היה כינוי: תתי-אדם Untermensch. הנאצים דימו את היהודים בסרטי התעמולה שלהם לחולדות שיש להדביר. מחבלי הנוחבה חונכו לראות ביהודים חזירים, לא בני אדם.
ביחסנו לאנשים אחרים אנו יודעים לראות בהם את מה שדומה לנו ואת מה שזר לנו. כשאדם רואה בזולתו אך ורק את מה שזר בו – הוא הופך אכ-זר (רק זר) והאנושיות מתרחקת ממנו.
לעולם לא נוכל לסלוח לחמאס על הטבח של 7.10. הלוואי והייתה דרך להימנע מהרג חפים מפשע, הלוואי ובלב מנהיגי החמאס הייתה אהבה ורגישות לחיי ילדיהם שלהם כמו שכה רבים מאיתנו חשים כלפי קורבנות המלחמה מכל הצדדים. אין סימטריה בין רצח מכוון בידי מחבלי הנוחבה ובין מותם של חפים מפשע במהלך מלחמה ואולם כולם מצטרפים לחשבון הדמים הארוך שאין לו סוף במציאות המרה בה אנו חיים.
כמו שלימדה אותנו השואה, הרוע המוחלט איננו צד לדיאלוג. אי אפשר היה לשאת ולתת עם מי שהאידאולוגיה שלו כוללת את השמדתך. נדרשה הכרעה שהביאה לשינוי המשטר הנאצי, ואיפשרה שינוי בעם הגרמני ומתוך העם הגרמני.
כדור שני ושלישי לשורדי שואה שקמו מתוך התופת ויצרו עצמם מחדש, עלינו לחיות את הכאב שלנו ושל הפוגעים והנפגעים. ברגעים אלו ממש ישנם קורבנות חפים מפשע גם בעזה.
נקווה שגם אחרי השואה הקטנה הזו יקום דור שיתמיר את האסון ויביא לשלום בין בני אדם, חובה עלינו לעזור להם למצוא דרך חדשה.
סופר השואה יחיאל דינור, שכינה עצמו ק.צטניק מספר כיצד במהלך טיפולL.S.D. רואה הוא את אחד מקציני הס.ס. מפהק ובמהלך קצר חודרת בו ההכרה שלפניו בן אדם. שבנסיבות אחרות יכול היה הוא להיות במקומו. מסקנתו המהדהדת הייתה: "אני בראתי את אושוויץ! לא השטן, אלא אני ואתה, האדם!"
יום השואה מזכיר לנו להמשיך ולעמוד על משמר ערכי המוסר שלנו, להתמיר את הרוע בתוכנו וסביבנו. הלוואי ונדע תמיד לראות באחר את עצמנו, ושנדע למצוא בליבנו חמלה ואהבה לכל מי שצריך בימים קשים אלה.
בתפילה עמוקה לשובם של החטופים במהרה, שלמים בגופם ובנפשם משבי החמאס.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
