יוהאן וולפגנג פון גתה
היום ה-22 במרץ לפני 185 שנה, מת יוהאן וולפגנג פון גתה סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני. הוא נחשב לאחד מסמלי המופת של התרבות הגרמנית בתקופתו. בין יצירותיו, נמנים שירים, מחזות, פרוזה ומחקרים במדעי הטבע, שזכו להכרה עולמית.
אחת מהמפורסמות ביצירותיו היא ‘פאוסט’ אותה כתב על פני כ-50 שנה. הטרגדיה נחשבת ליצירת הספרות הגרמנית החשובה והמצוטטת ביותר בשפה הגרמנית. היא מגוללת את פרשת מעשיו הנפלאים והנוראים של ד”ר פאוסט, אלכימאי ואסטרולוג המתמכר לתאוות ידיעת הנסתר, הקסמים והכישופים. לבסוף הוא מוכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בעושר ובנעורים נצחיים. גתה מתאר את מסעו של פאוסט כשהוא נאבק מאבק בלתי פוסק בפיתוייו של מפיסטו (השטן) ומציג את ‘המפתח לגאולה’ – שאיפת האדם לאידיאל נשגב. פאוסט היווה מקור השראה ליצירות אומנות בתחום המוסיקה והציור.
בימים אלה ניתן לראות עיבוד על בימת “הקאמרי” של מחזה בשם “מפיסטו” השואב את השראתו מהמחזה של גתה אך ממוקם בשנת 1933, ימי עליית הנאציזם, ומעמיד בפני הגיבור הראשי קונפליקט של “מכירת נשמתו לשטן” בן התקופה, על מנת לזכות בהצלחה ותהילה כשחקן בתיאטרון.
בתחילת הפרק השני בספרו ‘הפילוסופיה של החירות’ מצטט שטיינר את גתה מתוך פאוסט:
“שתי נפשות שוכנות, אבוי, בתוך חזי:
אחת מהן רוצה להיפרד מהאחרת;
אחת אוחזת בעולם בתאוות אהבה גסה,
אליו באיברים נצמדת;
האחרת מתנשאת בעצמה
מהקדרות לנחלת אבות מרוממים.”
במילים אלה, ביטא גתה את הישות המפוצלת שבתוכנו כאשר אנו מתייצבים נוכח העולם כישויות עצמאיות. הדבר הנוסף אשר אנו מחפשים בדברים מעל ומעבר, הוא אשר מחלק את ישותנו השלמה לשני חלקים ואנו נעשים מודעים לניגוד שביננו לבין העולם. כך נגלה לפנינו היקום בשני חלקים מנוגדים: אני ועולם. הפרדה זו בינינו לבין העולם מתרחשת בלידת התודעה העצמית שלנו. אך לעולם איננו מפסיקים לחוש, שלמרות הכל אנו גם שייכים לעולם ושקיים בנו חלק שמחבר אותנו עמו. הרגשה זו היא אשר גורמת לכמיהה לגשר על הניגוד. כאן גם מצוי המסתורין של ההתהוות והאפשרות להגשים את הרוח על פני האדמה.
במקביל לעבודתו האומנותית עסק גתה במחקר מדעי שהביא אותו לפיתוח תורת הצבעים, ויש האומרים כי התייחס אליה כהישג הגדול של חייו . כמו כן גילה את “צמח בראשית” – אידיאה המתגשמת בכל מערכת הצמחים. גתה הראה כיצד כל איברי הצמח הם התגלות של גלגול מאיבר ראשוני אחד – העלה. באמצעות מחקרו הפנומנולוגי הצליח לגלות עובדות שהיו בלתי ידועות לאנשי המדע בזמנו כמו: גילוי העצם הבין-לסתית בגולגולתו של האדם, השתלשלותם של חלקי השלד של החיה ובכללם, גם עצמות הגולגולת מחוליות השדרה וכו’.
שטיינר קיבל על עצמו לערוך ולהוציא לאור את כתבי גתה במדעי הטבע. מה שמשך במיוחד את התעניינותו של שטיינר בכתביו המדעיים של גתה הייתה המתודה של חקר הטבע, כלומר החיפוש אחרי האידיאות הרוחניות הפועלות מאחורי הטבע הנגלה לחושים. גתה ייסד צורת התבוננות פנומנולוגית בה שאף תמיד להישאר בתוך התופעות עצמן תוך שהוא מאפשר להן לגלות מתוכן את אב הטיפוס המונח ביסודן.
שטיינר כתב על גתה בהקשר למחקרו המדעי – “החוש הנמרץ לאמת של גתה הופנה כלפי תופעות ותהליכים בטבע. הוא התכוון להישאר בתחומי הטבע והגביל עצמו להתבונן בקפדנות על תבניות הצמח, בעל החיים והאדם. ההתבוננות הפנימית על תבניות אלה תמיד הובילה אותו אל הרוח. הוא מצא את הרוח פעילה בחומר. השקפתו על הטבע ‘הכירה’ ברוח מתוך שהיה בתוך הרוח כאשר דיבר אודות הטבע”.
גתה אמר באחד מכתביו אודות המבקרים של עבודות הבוטניקה שלו: “הם [המבקרים] שכחו שהמדע צמח מן השירה, וכשלו לראות שכאשר הזמנים משתנים, יוכלו השניים לשוב ולהיפגש כידידים במקום נעלה יותר”.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
