ט"ו בשבט של ימי קורונה אלה, כשכה רבים בינינו מבודדים בבתיהם, מהווה תזכורת למרחבי הטבע הפתוחים, ולמחזוריות המתקיימת בעולמנו.
מחזורים של קמילה והתחדשות של צמיחה. כל התחדשות מתחילה בזרע קטן, שלעיתים טמון עמוק באדמה, רחוק מן העין. לפעמים לוקח זמן רב עד שמבשילים התנאים, ורק אז הפוטנציאל יוצא מן הכח אל הפועל.
כוחות חיים מופלאים מתגשמים ועושים דרכם מעלה, נובטים, מעמיקים שורש ומחזור חיים חדש יוצא לדרך.
כשאנו בזמנים קשים, עלינו לזכור את כוחות ההתחדשות המצויים סביבנו בטבע, להתבונן בעצים ובשיחים וללמוד מהם שיעור.
על זרע כזה של תקווה שרה בט מידלר בשירה – The Rose
"…כשהלילה בודד מדי,
והדרך, אין לה קץ,
ואתה כבר חושב
שאהבה היא רק
לברי המזל והחזקים
זכור שבחורף,
הרחק מתחת לשלג המר
נח לו זרע
שעם אהבת השמש
באביב – יהפוך לורד."
שנמצא בתוכנו את כוחות ההתחדשות, ושנזכה לחלוק את פרותינו עם אחרים
נורית רוזנגרטן
