ט"ו בשבט 2020
ט”ו בשבט הגיע – חג לאילנות!
המועד הזה, הנזכר במשנה כ”ראש השנה לאילן”, עבר במרוצת השנים תמורות וגויס בכל פעם לשירות אידיאל אחר.
בתחילה היו אלה הגעגועים בגולה לארץ ישראל, שהפירות היבשים שהגיעו ממנה סימלו אותם. במאה ה-16 מקובלי צפת התקינו “סדר ט”ו בשבט” והפכו את החג לבעל משמעות קבלית מיוחדת. בסוף המאה ה-19 גויס המועד הזה לטובת נטיעות של ראשוני החקלאים היהודים בהתיישבות העובדת, שביקשו להוסיף לנוף עוד עצים וכך למעשה להפריח את הארץ משממונה.
בשנים האחרונות, גויס החג לטובת משמעות נוספת והיא השמירה האקולוגית על כדור הארץ.
כך או כך, העובדה שהמועד התנחל בלבבות ומסורות הנטיעות ואכילת הפירות היבשים שורדות את שינויי הזמן, מעידים שהחיבור לטבע ולאילנות מצוי עמוק בנפש האדם. נפש האדם הכמהה לחבור לאמא אדמה המייצגת את החוכמה האלוהית, סופיה.
כשנבראו אדם וחווה, שם אותם אלוהים בגן עדן. הדעת והחיים נמשלו לפירותיהם של שני עצים באותו גן. קל לנו למצוא הקבלה בין תהליכי הצמיחה שאנו רואים בעולם הצומח ותהליכי הצמיחה הרוחנית שאנו מבקשים להשיג לעצמנו. כמעט כל פעולה שאנו נדרשים לה בעולם החקלאות, שמאיצה תהליכי צמיחה – ניתן למצוא את המקבילה לה בעבודת הנפש והרוח.
הכנת הקרקע, שימוש בפסולת כחומר מדשן, זריעת הזרעים, ניקוש העשבים השוטים, השקיה וטיפוח של השתיל הרך – כל אלה ניתן להעתיקם אל עולם הנפש ו ולהבחין כיצד כל השלבים האלה נדרשים גם בעבודתנו הרוחנית.
בתהילים נמשל הצדיק לעץ –
“וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ”.
אני מאחלת לכולנו שכך נהיה – שלא יבשו לנו פלגי המים של הלימוד, החוכמה, ההתמדה והרצון שמזינים אותנו בצמיחתנו האישית ובהתפתחות הרוחנית. שניתן את פירותינו בעיתם ושבכל מעשנו נצליח.
מי צריך יותר מזה?
מזמינה אתכם להאזין לשירו המיוחד של יענקל’ה רוטבליט שהלחין שמוליק קראוס בביצוע מאיר בנאי.
“בֵּן אָדָם
כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם
שֹׁרֶשׁ מְבַקֵּשׁ
בֵּן אָדָם
כִּסְנֵה מוּל הַשָּׁמַיִם
בּוֹ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ….”
https://www.youtube.com/watch?v=2ZbNxKSmvrg
טו בשבט שמח,
נורית רוזנגרטן
