ט"ו בשבט 2019
מה הוא ט”ו בשבט?
זיכרון ילדות רחוק, ילדים כורעים ברך ונוטעים שתילים רכים באדמה הלחה, צלחת פירות יבשים מלאה בכל טוב הארץ, שקדיה פורחת.
יום זה בחודש שבט, נזכר לראשונה במשנה כאחד מארבעה “ראשי שנה” שיש בלוח השנה למנהגים שונים הקשורים במעשר, שמיטה, יובלות, לנטיעה ולירקות.
כמו גם בעניינים רבים אחרים גם בעניין זה הייתה מחלוקת – בית שמאי ביקש לקבוע את “ראש השנה לאילן” בראשון בחודש שבט, ובית הלל בחמישה עשר בו. העובדה שאנו מציינים את ט”ו בשבט מעידה שנקבעה הלכה כבית הלל.
בתלמוד עוסקים בשאלה מדוע זכו בית הלל שנקבעה הלכה על פיהם. ואומר התלמוד בשפתו המיוחדת: “מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן …” כלומר היו סבלניים וצנועים, כיבדו את אלו שחלקו על דעתם.
ועל כך אומר התלמוד: “כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו”.
ט”ו בשבט לא צוין כחג במרוצת הדורות, ורק במאה ה-17 פשטה בעולם המסורת שהחלה בין חכמי צפת והוחל לציין אותו כחג של אהבה וגעגועים לארץ ישראל. בדורות אחרונים “גויס” החג למטרות שונות – נטיעות ברחבי הארץ, קידום אהבת הארץ, ערכי הטבע והנוף שלה, ובשנים האחרונות גם ערכים אקולוגיים של שמירה על הסביבה.
האילנות נזכרים כבר בגן עדן כמי שפריים עשוי להעניק לאדם חיים ודעת. משוררים מצאו בהם ובתכונותיהם משמעות. על העצים שעשו אותה “בת בית בעולם”, כתבה המשוררת זלדה:
ארנים נדהמי שמש
הִדִּיפוּ נִיחוֹחַ פְּרָאִי –
אוֹתוֹ אוֹן מְהַמֵּם מִפְּנִימִיּוּת הַצְּמִיחָה
עָשָׂה אוֹתִי שׁוּב
בַּת-בַּיִת בָּעוֹלָם,
אַךְ אֶת הָעִקָּר לא הִגִּיד לִי;
מָה הַכַּוָּנָה הָאֱלהִית
בִּצְמָחִים צָצִים וְנוֹבְלִים.
גַּם תַּכְלִית חַיַּי
וְתַכְלִית מוֹתִי
לא אֵדַע בָּעוֹלָם הַזֶּה.
את פליאת האדם נוכח הבריאה המגולמת בעץ בודד, היטיב לתאר ג’ויס קילמר, משורר אמריקאי שהתפרסם בעיקר בזכות שירו האחד הזה: “עצים”. מתוכו אצטט משפט אחד:
דומני כי אף פעם לא אחזה
בשיר אשר לעץ ישווה….
…שוטים כמותי יוצרים שירים,
אך עץ בורא רק אלוהים.
לא נותר לנו אלא לברך על שפע המים שהתברכנו בהם השנה, ומגוון הפירות, הטריים והיבשים מהם אנו יכולים ליהנות. למזלנו, בימינו אנו מוקפים בשפע ובמגוון שבגללו איננו מתעכבים להכיר בכל הטוב האופף אותנו.
נעצור לרגע בט”ו בשבט הזה, ונתבונן בשפעת הטבע החורפי שמקיף אותנו. נטעם, עם כוונה, פרי מפירות ארצנו ונכיר תודה שזכינו לכך שעבורנו ט”ו בשבט הוא מציאות חיה ולא מחוז געגוע אוטופי.
תהנו מ’עץ הכוכבים’ של חוה אלברשטיין. תרגום מאנגלית יורם טהרלב למילותיו של לייב מורגנטוי, לחן נורית הירש – https://youtu.be/e2JfRRuBvBc
שיהיה לכולנו חג שמח
נורית רוזנגרטן
