ט"ו בשבט 2017
היום ערב ט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות אותו אנו חוגגים בשעה שעדיין קר בחוץ, העצים עומדים במערומיהם ופירותיהם עדיין לא נראים.
ט”ו בשבט הוא רגע התגלות של הפוטנציאל הנמצא בעונת החורף, אשר בא להזכיר לנו שגם בעונות החשוכות והקרות שלנו טמון כוח ההתחדשות.
כשנראה שכוחות החיים עוזבים את העץ והוא משיר עליו, הם לא לגמרי עוזבים כי אם יורדים לעבר השורשים והגזע. כך גם האדם שחייו נצחיים ולא עוזבים אף פעם, אלא נעים ממרכז להיקף והופעתם מתחלפת. לכן חג זה מציין גם את התחדשות הנצחי באדם.
בט”ו בשבט כל העצים נראים בשנת החורף שלהם, אבל בפנים, מתרחש בהם שינוי גדול, וכוחות חיים עולים ממרכז האדמה ומגלים עצמם כמו בשקדיה המלבלבת בפריחתה היפיפייה. השקדיה הפורחת בשמלת הכלולות שלה בבת אחת, כמופע חיצוני של הפעילות המתרחשת במחשכים. כמוה גם פעילותו הפנימית של האדם, המעמיקה בחורף לשורשי הוויתו, ואם ישקוד כמו השקד, יוכל ליצור זיקה עם מה שנולד בו.
ט”ו בשבט מציין את זמן היפוך התנועה של קמילה ופריחה, של נשימה ונשיפה, של פנים וחוץ. ככל שכוחות החיים נסוגים באדם, יכולים כוחות הרוח לקום לתחייה. כשכוחות הטבע נחלשים, מתאפשר לכוחות התודעה לחדור ולהביא את פירות הפעילות הפנימית לעולם.
אז נאחל לכולנו, שנעמיק לשורשי ההוויה בתוכינו ולאילן היוחסין של משפחתנו, ונשקוד כמו השקד על פעילותנו הרוחנית, ונזכה לפרוח וללבלב על קרקע פוריה ובטוחה, ולהביא את פירות עמלנו לעולם.
ט”ו בשבט שמח!
לשמיעת שירו של אהוד מנור “ברוש” – לחץ כאן.
ואני ראיתי ברוש
שניצב בתוך שדה מול פני השמש
בחמסין, בקרה
אל מול פני הסערה.
על צידו נטה הברוש
לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.
והנה, מול הים
קם הברוש ירוק ורם.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
