חנוכה חנוכה, חג יפה כל כך…
מה עניינו של החג הזה שאיננו מן התורה, אך נחוג כמעט בכל בית בישראל, בהדלקת נרות מול עיניים בורקות של ילדים, עם שירים שעוברים במשפחה מדור לדור ומאכלי החג האופייניים – לביבות וסופגניות?
אנו מכירים את הסיפור על נס פך השמן שנמצא בבית המקדש והשמן שבו הספיק באופן פלאי לשמונה ימים, במקום ליום אחד בלבד. על כן אנו מדליקים נרות משך 8 ימים ומדי יום מגבירים את האור על ידי הוספת נר למניין הנרות בחנוכיה.
אבל יש עוד משהו שמגביר את אורו בימים אלה. בחצי כדור הארץ הצפוני, היום הקצר ביותר חל ב-21 בדצמבר, יום היפוך החורף. זה הלילה הארוך ביותר בשנה – שיא החושך…
בלב החשכה הקוסמית של החורף, אנו נוהגים להדליק חנוכיות ולשים אותן בחלונות, הפתחים המחברים את פנים הבית עם החוץ.
כבר בפסוק הראשון בתנ"ך אנו לומדים שהאור נברא בדיבור האלוהי הראשון והוא גם הדבר הראשון שהבורא ראה בו טוב. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב;"
אנו, שעוסקים בפסיכותרפיה, ריפוי בדיבור, צריכים להיות מודעים לכוחה הבורא של המילה. לכוחו של הדיבור, שלנו ושל מטופלינו, להביא אור על פני החושך המרחף על פני תהומות החיים. בתקופתנו, כשכל האנושות חוצה את הסף לעולם הרוח, החשיכה היא חלק בלתי נפרד מההליכה בדרך אל האור והשאיפה הינה – התמרת החושך לאור.
בחדר הטיפולים אנו חייבים להתחבר לכוחות האור אל מול כוחות חשוכים שאנו פוגשים בדמות טראומות קשות שנגרמו על ידי בני אנוש שטבלו בחשיכה. זוהי שליחות חשובה לפרט ולאנושות כולה.
מטופל שעובר מסע זה, חוצב משהו בעולמו-עולמנו שקשור להתמרת החשיכה לאור.
על פי ר. שטיינר – מה שמחזק ומצמיח את ה'אני' הוא החלק החשוך שפוגש אותו מפנים ומחוץ, וכי חשיכה הינה חלק הכרחי בעת הזו למען התפתחות האנושות.
עלינו לדעת שלאור גוונים רבים. גווני גוונים של אור הנטועים בלבבות, גם של אנשים שקל לנו לפעמים לתייג אותם כ"חשוכים". קל לנו להזדהות עם העמדה שאומרת שאנו "בני אור" והם "בני חושך" ובו בזמן עלינו לזכור כי בכל מקום בו יש צל יש גם אור.
"חפש את אור הדרך!
אך לשוא תחפשנה –
אם לא תהיה אתה עצמך לאור."
ר. שטיינר
כשנדליק השנה את נרות החג, נזכור כי החשיכה כרוכה באור, נאבקת בו ומשרתת אותו.
שיהיה לכולנו חג שמח, בו נגביר מדי יום את האור…
נורית רוזנגרטן
