חנה סנש
היום, ה-17 ביולי, יום הולדתה של חנה סנש, ילידת 1921, אשר הוצאה להורג בגיל 23 בהונגריה ע”י הנאצים.
היא גדלה במשפחה מבוססת בהונגריה וכשהייתה בת 18 בשנת 1939 הגיעה למסקנה שעליה לעלות לישראל. היא הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה. ב-1943 הגיעו ידיעות על המתחולל באירופה והיא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להצטרף ולהשתתף במאבק.
ב-19 בספטמבר 1943 כתבה חנה סנש מילים אלו, המעידות על עוז רוחה:
“לא הייתה מקריות בהשתלשלות הדברים בחיי. הכל היה הכרח פנימי ובשעתו עמד למעלה מוויכוח, ללא כל אפשרות אחרת. בכל דרך אחרת הייתי אומללה.”
ביוני 1944 לאחר שעברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה. היא צנחה, חצתה את גבול הונגריה ומיד לאחר מכן נתפסה ע”י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת.
ב-7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג.
לאחר מותה נודע שכתבה שירים. אחדים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית.
“הליכה לקיסריה” נכתב על ידי חנה סנש בהיותה חברה בקיבוץ שדות-ים, זמן קצר לפני שיצאה כצנחנית בשליחות לאירופה הכבושה – שליחות שממנה לא שבה.
הליכה לקיסריה – אֵלִי, אֵלִי שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם הַחוֹל וְהַיָּם, רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם, בְּרַק הַשָּׁמַיִם, תְּפִלַּת הָאָדָם.
השיר שכולו תקווה, שנכתב ע”י מי שתקוותה נכזבה, הינו השיר המושמע ביותר ביום השואה. השיר אוניברסלי בפשטותו התמציתית, מכיל את האל והאדם, את האלמנטים המרכיבים את העולם בחוץ ואת האדם פנימה בתפילתו.
השיר “אשרי הגפרור” נכתב ב-2 במאי 1944, בעברית, כחודשיים לאחר הצניחה בקרואטיה. זהו אחד משיריה האחרונים. קשה שלא להשתאות מול הדימוי שבחרה בו חנה לתאר את עצמה – גפרור ששורף את עצמו במטרה להצית להבות. השליחות והגבורה בערו בליבה הצעיר והיא הפכה לסמל.
אשרי הגפרור – אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד… אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
חנה לא הייתה עוד קורבן של “הפתרון הסופי” של הנאצים ל”בעיה היהודית”. היא הגיעה לבודפשט מארץ ישראל, כמתנדבת, צנחנית, בשירות ה-MI9, מחלקה מיוחדת במודיעין הבריטי שעסקה בחילוץ טייסים בריטים שהופלו מעבר לקווי האויב ומשימות ריגול שונות. חנה היא הידועה מבין המתנדבים הצנחנים מארץ ישראל שהוצנחו באירופה, אך היו נוספים, ביניהם גם קרובת משפחתי חביבה רייק, אשר שנתפסה בבאנסקה ביסטריצה שבסלובקיה ונרצחה עם עוד כ-250 יהודים.
שיר מרגש נוסף שנמצא בין כתביה, מוקדש לאימה, שהאריכה ימים והתגוררה בחיפה. מהשיר ניתן ללמוד ממנו על הדוגמה שראתה באימה לגבורה, שתתבטא מאוחר יותר במעשה ההקרבה שלה, אך גם על רגישותה לראות את מה שנמצא בסתר הלב.
לאמי – מִנָּיִן לָמַדְתְּ לִמְחוֹת הַדְּמָעוֹת? לַשֵׂאת הַכְּאֵב בַּחֲשָׁאי? בְּסֶּתֶר לִבֵּךְ לְהַטְמִין הַתְּלוּנָה, הַסֶּבֶל, הַבֶּכִי, הַדְּוַי… שִׁמְעִי אֶת הָרוּחַ! בְּלֹּעַ פָּתוּחַ שׁוֹאֶגֶת בְּגַיְא וְהָרִים. רְאִי אֶת הַיָּם – בְּקֶצֶף וְזַעַם מַצְלִיף אֶת עֲנָקֵי הַסְּלָעִים. הַטֶּבַע כֻּלּוֹ רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ פּוֹרֵץ כָּל גָּדֵר וְצוּרָה… מִנָּיִן הַשֶּׁקֶט הַזֶּה בְּלִבֵּךְ? מִנָּיִן לָמַדְתְּ גְּבוּרָה. נהלל – 15.1.1940
להאזנה לשירה המקסים ‘הליכה לקיסריה’ בביצועה של צילה דגן – לחץ כאן
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
