חג שבועות 2019
חג שבועות קיבל את שמו משבעת השבועות של ספירת העומר, שבינו ובין חג הפסח, זמן יציאת מצרים. בחלוף 49 הימים, ביום החמישים ניתנה לעם ישראל תורה במעמד הר סיני.
בבתי הכנסת, בכל עדות ישראל נהוג לקרוא את מגילת רות, והטעם לכך לא ברור. אולי זה העיסוק החקלאי בקציר ואולי מידת החסד שמתגלה בדבקות ובנאמנות שבין רות, הכלה האלמנה ונעמי חמותה.
תהיה אשר תהיה הסיבה המקורית להכנסתן של מגילת רות ומגילת אסתר לתנ”ך והפיכתן לחלק מכתבי הקודש, אי אפשר שלא להתפעל מהעובדה ששתיהן מעמידות במרכז נשים, אשר בחוכמה הופכות על פניו מצב קשה להזדמנות, תוך שהן לא מקבלות את הדין ופועלות בעולם הגברי באופן שמשנה את המציאות.
לנעמי היו שתי כלות מואביות, עורפה ורות. שתיהן מבקשות להתלוות אליה ונעמי מסבירה לשתיהן ביושר מה מצפה להן אם תצטרפנה אליה. עורפה שבה לביתה ואילו רות השיבה לה במשפט המסמל אולי יותר מכל נאמנות מה היא:
“וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.” (רות א)
שתי הנשים האלמנות שבו לבית לחם כשהן בתחתית הסולם החברתי ונעמי שולחת את רות כלתה לישון בגורן למרגלות בועז עתיר הנכסים, על מנת שתשתדך לו. סופו של הסיפור, שרות המואביה נישאה לבועז והפכה לסבתא רבא של דוד המלך, הנערץ במלכי ישראל.
האין זה אירוני שבמרוצת השנים הפך הגיור לעניין כל כך קשה בעם ישראל? נגזר על גרים שבבואם להתגייר יוטל חשד כבד על מניעיהם. הפחד מן הזר והשונה מרחף מעל האופן בו מתייחסים חלקים בממסד הדתי אל הבאים להתגייר.
זכתה רות שממנה קמה מלכות בית דוד, תשובה ניצחת לכל ה”טהרנים” המדירים את השונה מהם.
רות / חלי ראובן
כל אשה צריכה לעשות לה בתוכה רות אחת כזו שלא תעזוב אותה לעולם שתתמסר לה עד כלותיה שתדע לאמר לה בכל עת “כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני – אלין עמך-עמי ואלוהייך – אלוהיי” אשה צריכה לגדל בת קול כזו אהבה כזו לעצמה, נחל שיפכה בקירבה, כל אשה צריכה להפרות בה זרעי אמונה כאלו שיעמדו איתנים גם כשהלב שלה מחליק במדרגות ומאבד את כוחותיו גם כשהיא הורסת את עצמה |
למרות כל ההבטחות, תמיד תמיד צריכה אשה שתשב בקירבה רות אחת שלא תיתן לה להפריד אותה מעצמה לא בחייה ולא במותה שתדע לאמר לה מילים משקמות שמנשימות בה חיים, בכל שדה במרגלות כל גורן, וליד כל איש שתבוא עימו: “ברוכה את בתי” “היטבת חסדך” “אשת חיל את”, כל אשה צריכה לעשות לה רות וראות ורעות עם נפשה ולבוא בקירבה בנועמי נועם ועדינות לב |
עשרת הדיברות שקיבלנו בסיני הן אוניברסליות ואולם הן אינן שלמות בלי שנוסיף עליהן את הציווי:
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”.
שנזכה לקיים את מצוות “וְאָהַבְתָּ”
באהבה,
נורית רוזנגרטן

התמונה המצורפת של נכדתי האהובה – יובל שטיינפלד