חג פסח 2017
חַג פֶּסַח, הראשון מבין שלושת הרגלים, אשר נחוג שבעה ימים, מט”ו בניסן ועד כ”א בניסן.
הרבה מנהגים ומצוות “עשה” ו”אל תעשה” יש בחג זה – איסור אכילת חמץ, מצוות אכילת מצה, קריאת ההגדה, שתיית ארבע כוסות ועוד.
אולם משפט מרכזי אחד, שאינו עוסק דווקא בעשייה אלא בשינוי תודעתי מלווה את החג: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. איך יכול אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים? התשובה קשורה לכך שהאירוע הוא על זמני במהותו ועקרון המסע מעבדות לחירות הוא מחובתו של כל אדם, כי הוא מכיל את המשמעות העמוקה של היותנו כאן על האדמה.
במצרים, ישבו בני ישראל על סיר הבשר, היה להם שפע מים בנילוס, חקלאות משגשגת, אוכל לרוב, אך חירות לא היתה להם. משה מציע להם את המסע לחירות דרך ויתור על הביטחון הקיומי והנפשי שהיה ברשותם והליכה אל הלא נודע. הם נשלחים למדבר, לארץ לא זרועה, וגם צידה לדרך לא עשו להם. כי חירות מבקשת שחרור מכבלי ההרגלים, הוודאות, הביטחון, היש והיא כרוכה באומץ ללכת אל ה’אין’.
עד מהרה עמדה השאיפה לחירות במבחן. בכל פעם שתלאות המסע אל החירות היו להם קשים מדי, הביעו בני ישראל געגוע לחזור למצרים. “זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ.” (במדבר פרק יא). התופעה הזו של נוסטלגיה לארץ מצרים מעוררת את השאלה: איך יתגעגע אדם לבית העבדים שלו? ואולי התשובה טמונה במילה “חינם”.
הסיפור הזה, מבהיר מדוע אירוע יציאת מצריים מתקיים בכל דור ודור או בכל יום ויום. מי מאיתנו לא מכיר את המצב בו החירות קוסמת לנו עד שמתברר שהיא לא בחינם, שאנו נדרשים לעשות משהו בעבורה ולעיתים ללכת זמן מה במדבר צחיח?
התמונה ההיסטורית רוחנית שמתוארת ביציאת מצרים, נחווית אם כן, רגע ברגע במציאות המודרנית, כשאנו פוגשים את שעבודי הנפש שלנו קטנים כגדולים, וצריכים להקריב את המוכר והידוע, בלי לדעת האם נגיע אל הארץ המובטחת.
כולנו יכולים להזדהות עם השאלה האם נוכל להתעלות לאתגר החירות? כי השגתו של החופש, כרוכה בוויתור גדול ובסיכון. אז כל חלק קטן בתוכנו שמבקש גאולה מהשעבוד, מבקש מאיתנו לא פחות מאשר את מסע יציאת מצריים.
אולי במקום מה נשתַנָה נשאל במה נשתנֶה הלילה הזה?
הרהורי ליל הסדר / יהודה עמיחי
הרהורי ליל הסדר, מה נשתנה, שאלנו
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.
ורובנו גדלנו ולא נשאל עוד ואחדים
ממשיכים לשאול במשך כל חייהם, כמו ששואלים
מה שלומך או, מה השעה וממשיכים ללכת
בלי לשמוע תשובה. מה נשתנה כל לילה,
כמו שעון מעורר שתקתוקו מרגיע ורדים
מה נשתנה, הכל ישתנה. השינוי הוא האלוהים.
הרהורי ליל הסדר. כנגד ארבעה בנים דיברה
תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד
שלא יודע לשאול. אבל לא מדובר שם
על אחד טוב ולא על אחד אוהב.
וזו שאלה שאין לה תשובה ואם תהיה לה תשובה
לא ארצה לדעת. אני שעברתי את כל הבנים
בצרופים שונים, חייתי את חיי, הירח האיר
עלי ללא צורך והשמש הלכה לה וחגי פסח
עברו בלי תשובה. מה נשתנה. השינוי
הוא האלוהים. המות נביאו.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
