חג סוכות
חג הסוכות מכונה ע”י חז”ל “זמן שמחתנו”. מוזר ככל שזה נשמע, המצווה העיקרית בחג היא לשמוח! לא סתם לשמוח, אלא אפילו לדאוג לכך שכל מעגלי החיים שלנו יהיו בשמחה, הקרובים והרחוקים – “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵח” [דברים ט”ז].
על פי הגאון מווילנה, זו המצווה הקשה מכולן. ובאמת איך אפשר להיות “אך שמח”? [כלומר “אך ורק שמח”] והלוא שמחה היא עניין שבלב ולא ניתן לצוות עליה להופיע על פי הזמנה.
דומה שיש קשר הדוק בין השמחה המדוברת לבין ההתפשטות ממנעמי הבית, היציאה אל הסוכה הארעית והכרת הטוב המצוי בחיינו במהלך השנה כולה. לכל כך הרבה דברים במציאות חיינו אנו רגילים, עד שהם הופכים למובנים מאליהם, וככאלה לא זוכים בכלל להכרה שלנו בחשיבותם לחיינו. המים בברז. האור שנדלק למגע ידינו במפסק. קורת הגג שמעל לראשינו. המיטה הנוחה בה אנו ישנים.
היציאה מהבית לשבוע ימים, והפיכת הסוכה ל”משכן ארעי” שלנו, היא הזמנה לראות את כל הדברים שאיננו רואים כל השנה. ולא רק את הפן החומרי של המושג בית, אלא אף את גורלנו הטוב שמאפשר לנו ליהנות מהבית ובני הבית הגרים בו.
מקורו של המנהג בנדודי בני ישראל במדבר, ובדרך לשמר את זיכרון היותנו נוודים במדבר 40 שנה. אך לא רק במדבר היינו נוודים. כולנו באופן זה או אחר בני נוודים שגלו ממולדתם והפכו את המקום הזה לבית. כולנו יודעים להעריך את המשמעות של בית קבע אל מול בתי נדודים וארעיות.
ליבנו יוצא אל מי שמאבדים את ביתם, כמו נפגעי הסופה העזה IRMA שפקדה את מרכז אמריקה לפני שבועות מספר או אלפי הישראלים שנאלצו לעזוב את ביתם בעת השריפות בכרמל.
זה מה שבא חג הסוכות ומזכיר לנו מדי שנה. זה חג האסיף של החקלאים היושבים על אדמתם לבטח, ומנגד זה החג המזכיר את ימי הנדודים של נוודי כל הדורות.
הבריטים נוהגים לומר “ביתי הוא מבצרי”. אפשר לראות בחג הסוכות הזמנה לצאת מן המבצר אל המרחב, מהבית החומרי אל הביתיות שבלב.
אני מאחלת לכולכם חג שמח באמת, חג של הכרת הטוב ושאיכות השמחה תהיה זמינה לנו גם בשאר ימות השנה.
קבלו קישור “שמח”: https://youtu.be/gODQ0pgR64Y
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
