טבעה של ההיסטוריה האנושית שדרוש זמן כדי להבין את משמעותם של אירועים. השנה אנו חווים אירוע שכזה שאת משמעותו עדיין איננו יכולים לשער.
"מה רבים שאינם כבר בינינו…". חללי ה-7 באוקטובר, אזרחים – קשישים, גברים, נשים וטף, שוטרים, חיילות וחיילים, רבים מספור, וההבנה שהאירוע רחוק מסופו.
ימי זיכרון אינם עבור משפחות החללים. אלה אינם זקוקים לתזכורת לכאבם, אותו הם נושאים יום-יום. ימי זיכרון הם ימים של סולידריות חברתית, הכרת תודה והערכה לנופלים על משמרתם ולמשפחותיהם.
ימי הזיכרון הם הניסיון של החברה להעניק משמעות לאובדנם של אהובים, בנות ובנים, הורים, אחים ואחיות. ניסיון לומר לאותן משפחות "אנחנו אתכם", אבל האמת המרה שטולסטוי ביטא ברומן אנה קרנינה היא ש"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה", ואיש אינו יכול להבין באמת לכאבו של הזולת. אנו יכולים רק לחבק את הצער ולהעניק אהבה לכל הנפגעים.
יום הזיכרון שהחל כיום הזיכרון לחללי צה"ל, הוחל ברבות השנים גם על חללי הטרור ופעולות האיבה. נדמה שהשנה מורחבת תחולתו לצער הקולקטיבי של עם ישראל על האובדן הכבד והטראומה הלאומית שפקדה אותנו השנה. אנו עדיין בעיצומו. עוד יהיה על כולנו להחלים כחברה וכיחידים מהצלקות שהשנה הזו מותירה בנו.
השנה אני מבקשת להרחיב את משמעותו של יום הזיכרון.
נחשפנו למספרים שלא הכרנו בעבר של אנשים שזיכרונם נצרב במראות ה-7 באוקטובר. עבור רבים מהם החיים ימשיכו כשזיכרון האירועים שעברו יהפוך לחלק בלתי נפרד מהווייתם.
היבט נוסף של הזיכרון הוא החובה המוסרית המוטלת על כולנו להחזיק בזיכרוננו, כל העת, את החטופים. אלא שאוחזים עדיין בחיים ומי יודע אם נשוב לראותם עוד בינינו. הזכרנו אותם בשולחן הסדר, ביום השואה, וכעת גם בימים המציינים זיכרון לאומי ועצמאות לאומית. מה משמעותם של כל אלה כשהמדינה איננה מצליחה להבטיח לבנייה ובנותיה חירות וביטחון במובן הכי בסיסי של המילה
הימים האלה דורשים מאתנו לחשוב מחדש על משמעותה של ה"עצמאות". האם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", או שעצמאות דורשת גם עצמאות מחשבה והחלטות אמיצות ומוסר כערך מוביל בהנהגת המדינה והעם.
אנו כבר יודעים שלא כולם ישובו, ושהשלום מתמהמה ומכשולים רבים בדרכו, אבל לא נוותר על התקווה. שתתקיים נבואת הנביא ישעיהו:
"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.“
(ישעיהו ב, פסוק ד).
נאחל לכולנו בשנה מטלטלת זו, שנרפא את פצעי הנפש ונמשיך להאמין ברוח האדם.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
