שנה חדשה בפתח. מבלי שאפילו נחליט על כך, אנו מוצאים עצמנו שותפים לסיכומי השנה שחלפה בתקשורת, באינטרנט ואפילו בתוך תוכנו. מיד תעלינה השאלות – אילו מטרות השגנו השנה? מה הצבנו לנו כיעד ועדיין לא השגנו?
כך אנו מחונכים מילדות. כל מעשה שאנו עושים משרת איזו מטרה ידועה שהיא התכלית. חונכנו להציב לעצמנו יעדים ולעמוד בהם.
כך הופכת המטרה לעיקר והדרך לתפל. אם נשיג אותה, נרגיש שאנו מוצלחים ואם לא, נרגיש תחושת כישלון.
בדרך אל היעדים הנכספים, המאמץ המושקע והמסע שאנו עוברים אינם זוכים להערכה שלה הם ראויים. אולם עלינו ללמוד לכבד את הדרך להשגת מטרותינו כערך בפני עצמו. יתרה מכך, גם אם חלק מהמטרות שנציב לעצמנו אולי לא יושגו לעולם, עדיין המסע להשגת אותם יעדים נעלים, יוצר חיים משמעותיים המשרתים את הערכים האידאלים הניזונים מהם. ההשקעה והמאמץ קשורים ל'אני' שלנו. רק ה'אני' יוצר את האקטיביות והוא גם המהות עצמה שנוצרת כתוצאה מפעילות זו.
המטרות שנרצה להשיג בחיינו ישתנו תדיר. אם נאמץ לנו דרך חיים שמכבדת את המאמצים שאנו עושים להשגת מטרותינו, אם נדע לסלול את דרכנו אל המטרה בהתמדה, נחישות, כבוד לזולת, רגישות, סבלנות – המסע יהפוך לבעל ערך לא פחות מהיעד שאליו אנו חותרים. זה אתגר לא פשוט להסכים לצעוד בדרך ולהמיר את תחושת ההישג הטבעי של ההגעה ליעד בתחושה שעצם ההליכה בדרך היא ההישג האמיתי, גם אם ניאלץ לוותר על ההישג שבסופה – "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (דוקטור סוס). אלא שלעיתים אותם מקומות נפלאים הם כלל לא אלה שהתכוונו להגיע אליהם מלכתחילה.
כולנו חווים השנה תחושת שבר פוליטי, מקומי ואוניברסלי שמשפיע גם על האישי והאינטימי. בכל משבר קיים פוטנציאל למוות של המציאות הישנה ולידה של מציאות חדשה.
כיאה לעם שנדד ארבעים שנה ב"דרך" לארץ המובטחת, שמורגל במסעות ארוכים על פני דורות ומרחקים, אנו יודעים שלרוב חכמה הדרך מההולך בה. גם כאשר שאנו חשים אבודים בדרך, כמו שרבים מאיתנו חשים בימים אלה, יש משמעות להתמסרות לתהליך שמחבר בין הרצון הארצי לרצון הגבוה שלנו. מתאים להיזכר בדברי הפילוסוף הדני סרן קירקגור שאמר: "את החיים אפשר להבין רק לאחור ולחיות רק קדימה."
שטיינר אומר לנו שטיבה של דרך התפתחותית היא ללכת קדימה. ואם הולכים למשהו שידוע לנו, למשהו שכבר היה, אין זה תואם את עיקרון ההתפתחות.
"דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי.
אנחנו חושבים, שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה,
אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים.
הם מתאחים ומתפרקים.
אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים.
הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות:
מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה."
כשדברים מתפרקים – פמה צ'ודרון (2001)
בפרוש השנה החדשה, אני רוצה לאחל לנו שנעשה דרך משמעותית. שהמסע המשותף שלנו יהיה ערכי ומעצים לכשעצמו. שנדע לראות את ההזדמנויות והאתגרים שהדרך מזמנת לנו. שנצעד ביחד למקומות חדשים כל יום, כל השנה.
שתהיה לנו שנה טובה,
נורית רוזנגרטן
