הרחבת הזיכרון
מאת נורית רוזנגרטן
"התגלגלתי במדרגות הזמן
שלב אחרי שלב
כאב.
ירדתי ועליתי כמלאך בסולם
ולא ידעתי לעקב
צעד בצעד
עד כי נגלה לעיני השינוי המושלם
זה שטבוע בו פגם לעולם."
נורית צדרבוים – מתוך "שאון של חול מתקתק בשקט"
משמעות ההיזכרות
במונח זיכרון אנו כוללים את כל מה שעולה בתודעתנו באופן אקראי בצורה פאסיבית מן העבר. אולם קיים סוג אחר של זיכרון, הדורש רצון ואקטיביות, אשר הינו בעל משמעות עבור תפיסת עצמיותנו ואשר אותו אנו מכנים היזכרות.
תהליך ההיזכרות על פי שטיינר אינו רק שליפת מידע ממאגר של זיכרונות, בדומה למה שאנו רגילים לפגוש בהוצאת קובץ ישן מתוך ה'דיסק הקשיח' של המחשב.
כאשר מתרחש אירוע, חורטת הנפש בגוף החיים כעין סימן, אשר הופך לשימור הזיכרון. כשרוצים אנו להאיר זיכרון זה, עלינו לעשות הליך של התבוננות מחדש בתמונת הזיכרון, והחייאתה בחוויית הנפש לכדי אירוע חדש. "זכירה פירושה יכולת לדמות מחדש ולא להחיות את הדימוי הקודם. אני זוכר משמעו אני מתנסה במשהו אשר אינו נוכח עוד. אני מקשר חוויה שבעבר עם חיי שבהווה."[1]
ההיזכרות היא תהליך מסתורי. את רוב האירועים שהמתרחשים במהלך היום שוכח האדם או ניתן לומר – מניח, או משחרר. מה שנחרט כאירוע בגוף החיים מתאחד עם רוח העולם ועם השלם בהיקף. בשלב זה מתרחשת מעין התמרה קטנה, מתחת לסף התודעה. בתהליך ההיזכרות וביצירת האירוע מחדש, פוגש האדם את הזיכרון אחרי שעבר סוג של טרנספורמציה.
תרפיות רבות מבססות את הריפוי על הליכה לאחור בזמן כלומר – היזכרות בעבר. בין אם העבר הוא הילדות המוקדמת ובין אם העבר הוא היזכרות בשבוע החולף.
הסיבה לכך טמונה בעובדה שההיזכרות היא הכלי המרכזי בחוויית הזהות העצמית שלנו. אנו יכולים לחוות את זהותנו העצמית רק כאשר עבדנו עם הזיכרונות שלנו, וכאשר הם פתוחים בעבורנו. התייחסות לזיכרונות באופן מצפוני, עם לב פתוח ובצורה אינטימית עוזרת לנו לגלות מי אנחנו. לפיכך חלק מהותי בתהליכי הפסיכותרפיה ממוקדים בחיזוק יכולתנו להעלאת זיכרונות ובמציאת הדרך בה נוכל ללמוד מזיכרונות אלו על רוחנו השלמה ועל הגורל שלנו.
באמצעות התאמנות נוכל להיזכר באופן חופשי יותר וכתוצאה מכך נחייה בהלימה גדולה יותר עם זיכרונותינו, עם חיינו, מה שיחזק את חוש העצמיות שלנו.
כל זכרונותיו של אדם מצטברים והופכים לסוג של ניסיון חיים ולימים גם לכושרי רוח. ניתן לומר שזוהי תופעה נפשית שהופכת ליכולת רוחית. אמנם, ההתרשמויות של האדם מתוך התנסויות חייו מתעמעמות בהדרגה בזיכרונו, אך לא כך הפירות שמגיעים בצורת כושרים. אלה התמורות שמחוללת הרוח באוצרות הזיכרון.
כל תהליך התפתחותי מתרחש באינטראקציה בין הנפש שלנו שנמצאת במרכז ישותנו לבין אירועים שפוגשים אותה מן ההיקף. הביוגרפיה שלנו מדברת את ה'אני' הייחודי. היא מתעצבת על ידי ה'אני' ובו בזמן גם מעצבת אותו. ביום יום אין האדם מתעורר אל מול אירוע בזמן אמת, בכדי להבין את משמעותו במהלך חייו. לרוב צריך הדבר להיעשות באמצעות תהליכי היזכרות.
אך מה התועלת שיכולה להתפתח מתהליכי היזכרות?
תודעה וגישה חופשית לזיכרונות מגבירים כאמור את תחושת הזהות העצמית שלנו. אנשים שלא יכולים לזכור יותר מה קרה להם בשבוע שחלף, חסרים מסגרת התייחסותית עליה יוכלו להישען. שטיינר התייחס לקשר שבין זיכרונות ותפיסת העצמיות שלנו בדרך הבאה: "אנו חשים כי בחיים אלו אנו בעצם מה שאנו יכולים לזכור."[2] זיכרון חלש הוא בעל זיקה לזהות עצמית חלשה. תחושת העצמיות שלנו מקושרת להיכרות עם היסטוריית החיים שלנו, מכיוון שאוצר הזיכרונות שלנו הוא שהופך את חיינו לשלם. "עלינו להביא סדר בחיינו בכך שלא נשכח את היום שחלף כאשר עלינו לפעול ביום ההווה".[3]
אם היה עלינו ללמוד בכל פעם מחדש את כישורינו לא היינו משיגים דבר. על כל אדם לפתח הכרה וזיכרון לכל הדברים הקיימים בקיום שלו, ולהשתמש במה שכבר למד בכדי לקשר את העבר להווה. לפיכך חייב האדם ללמוד 'לזכור נכון'. לא כל אחד ניחן באותה יכולת לעורר תקופה מסוימת או אירוע מסוים עם כל הצלילים והריחות שלהם. אנשים רבים עושים זאת בצורה פאסיבית, כלומר מתמסרים רק לזיכרונות שעלו באופן אקראי ולא מפתחים את היכולת להעלות זיכרונות. הגדלת היכולת להיזכר מהווה מרכיב חשוב ביכולתנו לחוש ביטחון פנימי ללא קשר לתוכן הזיכרון.[4]
הבסיס לאוטונומיה שלנו מהסביבה בה אנו חיים מונח ביכולת לעורר תיאורי זיכרונות באופן יזום ומבחירה עצמית שלנו. יש הבדל משמעותי אם אדם פועל מתוך ריאקציה לאירועים ולרשמי החושים, לעומת אדם שבאופן אקטיבי מחזק את הנפש ואת יכולתה לעורר זיכרונות בעצמה. "באמצעות עבודה פנימית הנפש חווה את עצמה בהוויה האוטונומית האמיתית שלה, בעוד שבמצב הערות הרגיל שלה, היא מביאה עצמה למודעות עצמית רק מתוך שימוש בגוף. לפיכך אין לה חוויה עצמית ישירה, אלא רק תפיסה שהגוף (או בעצם תהליכי הגוף) מציג לה – כמו סוג של תמונת ראי."[5]
אקטיביות הזכירה
פיתוח זהות עצמית מבקשת אחריות פעילה על התבוננות וזיכרונות. אם פיסות הזיכרון מתעוררות באופן אקראי בתהליך טיפולי, אנו נתרמים אומנם מתוכן הזיכרונות, אך עדיין לוקה התהליך בפיתוח 'שרירי הזיכרון' הקשורים לכוח של ה'אני'. לא בכדי אין אנו זוכרים מאומה לפני שאנו מכנים עצמנו במילה "אני". לכן היזכרות היא מטרה ולא רק אמצעי לבניית הזהות העצמית.
משמעות מיוחדת ניתנת להיזכרות באירועים משמעותיים במיוחד שהשפיעו על אנשים לאורך כל חייהם, זיכרונות שמחים או חוויות סף. ישנם זיכרונות שיכולים לפגוע בזהות של האדם כמו זיכרונות קשים, או טראומות, שאף עלולים ליצור קשיים ביכולת האינטגרציה של האישיות ולגרום לחוסר איזון ולאיבוד משמעות. אנשים אלו מוכרחים לעשות מאמצים מודעים להפוך את זיכרונות ה'אני השבוי' לזיכרונות 'אני חופשיים' וליצור אינטגרציה של האירועים בתוך רצף החיים תוך הענקת משמעות חדשה לאירוע. באמצעות בחירה מודעת להציע את הפרספקטיבה הטובה ביותר לזיכרונות אלו, לראות את הפוטנציאל הגלום בהחלמה וריפוי שלהם בתוך החיים.
היזכרות של רוח
כשאנחנו אומרים "להיזכר בעבר", אנו כוללים גם את העבר הכי קרוב. כי כשאירוע קורה או כשמחשבה חולפת בנו, אנו כבר מתבוננים עליה כעל עבר. לכן גם התבוננות על מחשבה שחלפה, זו פעולת היזכרות וחוויה של הנפש.
כאשר תמונת העבר שלנו מתעוררת בתוכנו כתמונה חיה, מתגלים סודות גנוזים הקשורים לתמונת הגורל שלנו, לבחירותינו הקדם-לידתיות, אשר מעניקים פשר ומשמעות לאירועי החיים.
בספרו "גוף, נפש רוח", מראה לנו שטיינר כי בהתבוננות עקבית על החיים, מתעוררת ההבנה במהותם של חיים חוזרים על פני האדמה וההכרה שנתיב חייו של אדם אינו מקרי, ולא ניתן להסבירו רק דרך אירועי החיים הנוכחיים.
הזיכרון קשור באופן הדוק לגוף האתרי (גוף החיים). פעולת היזכרות שאינה נעשית מתוך אקטיביות, על פי רוב נדחפת לתודעה בעקבות אירוע חיצוני שהגיע מההיקף ומבקש להחיות זיכרון שלנו. לרוב, ישכח הזיכרון אם לא תעשה שם פעילות תודעתית להבנת הסיבה והמשמעות לזיכרון שהועלה לתודעה. לעומת זאת היזכרות באירועי החיים באמצעות שאלות מכוונות, יוצרת תנועה בגוף האתרי, שהוא גם גוף הזיכרון, שנעה כלפי מעלה לגוף האסטראלי ול'אני'. כך ניתן ליצור תמונה של הגורל שלנו ולזכות בחוויה שלמותית יותר של בחירות חיינו על האדמה. אנשים בגיל השלישי הנשאלים על זיכרונות חושיים משני השביעונים הראשונים, יחושו על פי רוב התעוררות וחיוניות ועיניהם יברקו מהחייאת הנפש אל מול הזיכרון. זאת על שום שהם באים במגע עם ההוויה האמיתית, החמה והחדורה באור ובאהבה בצורתה הרוחנית. כוחות החיים מתחילים להתחיות בתוכם, כאשר מולקולות אתריות שהיו סגורות, נפתחות באמצעות פעילות הנפש, המחייה את האירועים.
בטיפול נפשי, אנו יכולים להיזכר באירועי הילדות בכדי לרפא אותם. תהליך כזה נעשה במרחב טיפולי מתאים ועוטף ובגישות מיוחדות המאפשרות הגעה לזיכרונות הטמונים בגוף האתרי וריפויים (בהתאם לסוג הזיכרון).
תרגיל מומלץ לכולנו לשיפור הזיכרון הוא תהליך שיחזור היום לאחור טרום שינה. התרגיל מאפשר פרימת האריג האסטראלי, ויוצר נקודת מבט אובייקטיבית וחיצונית על אירועים שחווינו בפנימיותנו. חשוב שהתהליך יעשה מהסוף להתחלה, כך מביא הוא בעזרת כוחות של 'אני' את תנועת הזרם האסטראלי שמגיע מהעתיד אל העבר, אל מול הזרם האתרי אליו אנו רגילים בזמן הארצי על האדמה.
תהליך ההיזכרות אם כן, מתרחש על פי רוב מתוך תנועה או אירוע מן ההיקף המעלה את הזיכרון. עם זאת, לאדם הצועד בדרך הרוחנית, חשוב להתנסות ב'היזכרות של רוח' – תהליך בו משחזר אדם אירוע שחווה מתוך בחירה ומתבונן בו בגישה אובייקטיבית, תוך שהוא מאיר פרטים מהותיים שהיו נסתרים מהתודעה היומיומית.
בהתנסות זו על האדם לחוות את האירוע כניסיון חדש מבלי להיות מושפע מדיעות שנוספו מניסיון העבר. "בכל רגע עלי להיות מוכן שכל דבר או ישות יגלו לי גילוי לגמרי חדש. אם אני דן את החדש בהתאם לישן, הריני עלול לשגות. בזאת, בדיוק, התועלת בזכרי את ניסיונותיי מן העבר, אשר מכשירים אותי לראות את החדש."[6]
שטיינר מרחיב את התמונה של תהליך ההיזכרות הרגיל אל הכושר לזכור אמיתות עילאיות, אותן הזיכרון ה"רגיל" יתקשה להעלות. "חייבים להתאחד, להיעשות אחד עם אמיתות עילאיות… חייבות הן לזרום דרכו בדומה לתהליכי חיים שבתוך גופו."[7]
תהליכי הרחבת הזיכרון, המשמשים אותנו במרחב הטיפולי, יכולים אם כך להינשא להתאמנות רוחנית חשובה לאדם המודרני ונכון לנו שנמצא בתוכינו את הרצון והבשלות להעמיק בהם בתהליכי ההתחנכות כבני אדם.
"מלא-סוד להרגיש את הִתְחיות הנשמר בי מן העבר
בהתמזגו עם החדש הנוצר בי:
בהתעוררו ימזוג הוא כוחות עולם אל מפעלי חיי הנגלים,
ובהתהוותו יטביע את חותם ישותי בעולם"
ר. שטיינר – לוח השנה לנפש שבוע 34, תרגום יפתח בן אהרון
[1] גוף, נפש רוח – ר. שטיינר
[2] יחסי קארמה, כרך 5 – ר. שטיינר
[3] לוקס – ר. שטיינר
[4] A Psychology of Human Dignity – A. Dekkers
[5] An Outline of Esoteric Science – R. Steiner
[6] כיצד קונים דעת העולמות העליונים? – ר. שטיינר
[7] כיצד קונים דעת העולמות העליונים? – ר. שטיינר
