הנסיך הקטן
הספר ‘הנסיך הקטן’ ראה אור באפריל 1943, בדיוק לפני 74 שנים. תוך שימוש בשפה ובציורים ייחודיים הביא הסופר והטייס הצרפתי אנטואן דה סנט-אכזופרי סיפורים נפלאים בשפת הילדים, המייצגים רעיונות עמוקים אודות החיים, ונקודת מבט ‘סלחנית’ של הילד אל המבוגר, שהספיק ‘לשכוח’ הרבה מהאמיתות הפשוטות והחשובות של החיים.
יש אומרים שהנסיך הקטן הוא בן דמות אחיו הקטן שמת בגיל צעיר ושדמותו הופיעה בפניו בעת שנחת נחיתת אונס במדבר סהרה באחת מטיסותיו והיוותה את מקור ההשראה לספר.
הסיפורים הקצרים פונים לילד שבכל אחד מאתנו, שהיה פעם שרוי בתודעה שלמותית. האפשרות לקרוא את הסיפורים כאנשים בוגרים, מביאה לנו נקודת מבט גבוהה יותר ומאפשרת לנו להתעורר מחדש אל הילד שבנו ככתוב “אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תכנסו למלכות השמים.” הבשורה ע”פ מתי פרק יח 3.
אחד מהמשפטים המשמעותיים שאומר הנסיך הקטן קשור ללב ההתקדשות המודרנית: “והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין“.
היעלמותו של הסופר הטייס, בשמי הים התיכון, במהלך טיסה מבצעית במלחמת העולם השנייה, הוסיפה נופך של מסתורין לטייס הפילוסוף, שדיבר אלינו אחרת ועורר את הילד שבנו. הרי גם הספר דיבר על טייס שטיסתו נקטעת בנחיתת אונס במדבר סהרה, שם הוא פוגש בנסיך הקטן.
יש מי שמדמה למצוא ברעיונות של הנסיך הקטן שנכתבו בראשית שנות הארבעים, ניצני אידאולוגיה שהקדימה את זמנה ופרחה תחילה בשנות השישים עם ילדי הפרחים שהפנו עורף לעולם הישן, לחומריות ולמוסכמות וממשיכה עד היום בחיפוש אחר משמעות רוחנית. שאלת התם של הנסיך את איש העסקים “ומה יוצא לך מזה שאתה עשיר?” מבטאת זאת טוב מכל, כאמת פנימית אותה חש בתוכו.
על האוניברסליות של האמיתות העולות מן הספר, תעיד העובדה כי ‘הנסיך הקטן’ תורגם ל-120 שפות והוא נחשב לספר השלישי הנקרא בעולם, אחרי התנ”ך וה”קפיטל” מאת קארל מרקס.
בימים אלה של חג הפסח, בהם אנו עוסקים בשעבוד ובאתגרי החירות, נוכל לקבל השראה מהציטוט אודות ה’שיכור’, שמביא בפשטות גאונית את תמונת ההתמכרויות שלנו והקשר שלהן ל’פצע’.
השיכור
הפלנטה הבאה היתה מיושבת על ידי שתיין. היה זה רק ביקור קצר, אבל הוא זרה תוגה גדולה בלב הנסיך הקטן:
“מה אתה עושה?” הוא שאל את השתיין שישב אל השולחן בדממה, מול מצבור של בקבוקים ריקים ועוד מצבור של בקבוקים מלאים.
“אני שותה”, השיב השיכור נוגות.
“למה את שותה?” שאל הנסיך הקטן.
“כדי לשכוח.” ענה השיכור.
“כדי לשכוח מה?”, שאל הנסיך הקטן, שחמל עליו בלבו.
“כדי לשכוח את חרפתי,” התוודה השיכור בהרכנת ראש.
“מה היא חרפתך?” המשיך לשאול הנסיך הקטן, כי רצה לעזור לו.
“חרפתי היא חרפת השתיה”, חתם השיכור את דבריו, ונעטף שתיקה עמוקה.
והנסיך הקטן הלך לדרכו, מבולבל. “המבוגרים הם מאד מאד משונים“, הוא שח לעצמו בעת שהמשיך במסעו.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן