התעוררנו הבוקר לידיעה שיורם טהרלב, הפזמונאי ואיש הרוח הלך לעולמו.
בשנת 1973, עם פרוץ מלחמת יום כיפור, התפרסם שיר פרי עטו ע"י להקת חיל האוויר. המילים שנכתבו לפני המלחמה, קיבלו פתאום משמעות אחרת:
בַּמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אֲנִי הוֹלֵךְ
הָיוּ רַבִּים כְּבָר לִפְנֵי.
הִשְׁאִירוּ שְׁבִיל, הִשְׁאִירוּ עֵץ,
הִשְׁאִירוּ אֶבֶן לְרַגְלַי,
וּמָה אֲנִי אַשְׁאִיר אַחֲרַי,
הַאִם אַשְׁאִיר אֵיזֶה דָּבָר?
אֵינִי רוֹאֶה אֶת צְעָדַי!
אֵינִי רוֹאֶה אֶת צְעָדַי,
וּמִי יַרְאֶה אוֹתָם מָחָר?
יורם טהרלב, שגם כשהיה רב בשנים, היה צעיר ברוח, השאיר אחריו יצירה עשירה ומופלאה שנכנסה ללבבות ושזורה בתולדות העם והמדינה.
ישנן בנות, גבעת התחמושת, שירו של צנחן, אין כבר דרך חזרה, את אני והרוח, על כפיו יביא, ההר הירוק תמיד, בפרדס על יד השוקת, אינך יכולה, חסקה, חשמל זורם בכפות ידיך ועוד… הם רק מעט מהעושר שהשאיר היוצר ברוך הכשרון.
לבד משירים נהג טהרלב לבטא בצורה הומוריסטית את השקפתו על נושאים שונים. אי אפשר שלא להעלות חיוך למשמע דקלומיו המחורזים והשנונים, ששורבבו לתוכם גם חוכמת הדורות והמקורות היהודיים. ראו בקישור איך דחס יורם 72 שנות מדינה לתוך 60 שניות. https://youtu.be/kxTeNr1_-rc
הקיבוצניק מיגור התעמק בתורה והתענג עליה ועד ימיו האחרונים פרסם את "פרשת השבוע" שלו.
במקום שאליו כולנו נלך, טוב שיש גם אנשים כמו יורם טהרלב. שהשאירו שביל, השאירו עץ, השאירו עולם שלם של תרבות למי שרק רוצה לראות.
אנחנו רואים ושומעים את צעדיך יורם.
הם עמוק בתוכנו, אז והיום. אנו נראה ונשמע ונזכור אותם גם מחר.
יהי זכרו ברוך
נורית רוזנגרטן
