הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה
"האנתרופוסופיה רשאית להתקיים כמהות חיה בלבד. אופייה היסודי אופי חי הוא, אופי החיים הזורמים מן הרוח. ועל כן בחפצה להיות מטופחת על ידי נפש חיה, על ידי לבו החם של האדם.
הצורה הבסיסית שבה עשויה אנתרופוסופיה להופיע בין בני אדם היא המחשבה: הדלת הראשונה שבה היא מקישה היא זו של התובנה (ראיה פנימית למהותם של דברים). אילו לא היה הדבר כך כי אז הייתה ללא עיצוב או סובסטנציה ושורה בסתם תחושה של התרוממות הרוח. הרוח האמיתית אינה נכנסת לאקסטזה: מדברת היא בלשון מדויקת ומלאת תוכן פנימי.
אך לשון זו דוברת אל הישות האנושית כולה ולא רק אל האינטלקט. אדם הקולט אנתרופוסופיה באינטלקט שלו קוטל אותה בעצם קליטה זו. בעשותו כן עלול הנהו להגיע אל המסקנה ש'היא קרה ומדעית'. הוא איננו רואה שמאבדת היא קודם כל מחומה ומחייה על ידי הקליטה הדלה שנוקט הוא לגביה בנפשו.
על מנת שתוכל להתקיים בזמננו חייבת האנתרופוסופיה להשתמש באמצעים שאותם מספקת הציביליזציה הנוכחית. עליה לסלול דרכה אל בני האדם באמצעות ספרים והרצאות. אך מטבעה אינה משתייכת אל מדפי הספרייה. עליה להיוולד מחדש בלבב אנוש עם כל פניה של הישות האנושית אל הספר הכתוב כדי ללמוד ממנו. דבר זה לא יוכל להתממש אלא אם הסתכל המחבר ללבבותיהם של בני דורו לעת כותבו על מנת לגלות מה עליו לומר להם. יוכל אדם לעשות זאת אך ורק אם נגעה בו הרוח החיה בכותבו. או אז ימסור בדרך למילה הכתובה המתה, דבר, שנפש הקורא המבקש אחר הרוח יוכל לחוש בו כהתחיות של הרוח מן המילה. אך ורק לספרים העשויים להתחיות בישות האנושית תוך כדי קריאה בהם, אך להם לבדם רשאים הננו לקרוא אנתרופוסופיים.
עוד פחות מאשר בספר המת יכולה האנתרופוסופיה לשכון בספר המדבר, שבו הדיבור האנושי הופך למסווה מת של החיים. תכופות קורה בתרבות שלנו שאיננו חשים שום הבדל בין קריאת ספר או מאמר לבין שמיעת ישות אנושית. בהאזיננו למספר קריינים דומה הדבר כמו מתוודעים הננו לא אל ישות אנוש כי אם אל המחשבות שמביעה היא. חשים הננו כמו עשויה הייתה באותה מידה לכתוב אותן.
לקבל את הדברים כך אינו הולם את האנתרופוסופיה. בשומענו אנתרופוסופיה מאחד מבני דורנו, ברצוננו שיעמוד לפנינו אדם במלוא שיעור קומתו וטבעו. אין אנו חפצים במאמר מדבר.
על כן יכולה האנתרופוסופיה, כשעליה לחיות במלים כתובות, להיוולד מחדש בכל פגישה של ישויות אנוש בסוללה נתיבה דרך המילה המדוברת לנפשותיהם של בני האדם. אך הדבר הזה יוכל להתממש רק אז אם זהו באמת ובתמים האדם המדבר אל רעיו ולא המחשבות בלבד שקולט הנהו.
מעצם סיבה זו לא תוכל האנתרופוסופיה למצוא דרכה דרך העולם על ידי שכנוע או תעמולה, תהיינה הכוונות הטובות אשר תהיינה. השכנוע קוטל את האנתרופוסופיה האמיתית. על האנתרופוסופיה להגיע למקומה שלה הואיל והרוח נושבת בה להגיע. עליה לחשוף את חייה כי החיים אינם יכולים אלא לגלות את עצמם בהוויית הקיום. אך אל לה לכפות הוויית קיומה על אנשים. בהמתינה תמיד להללו הרוצים בה שיבואו אליה חייבת הינה להיות רחוקה מכל אילוץ ואפילו אילוץ השכנוע.
…אל לנו לחשוב, ופחות מכל האנתרופוסופיה, שרק דבר שבמתכוון נוצר להרשים רק הוא לבדו יכול להיות מרשים. דבר החי באמת ובתמים מתוך רוחו יכול להמתין עד שהעולם יהיה מוכן לקלוט את השפעתו."
