היינריך היינה
ב-13 בדצמבר 1797 נולד היינריך היינה, מגדולי הספרות והשירה הגרמנים במאה ה-19.
היינה מעניין אותנו בין השאר גם בגלל הרקע היהודי שלו. הוא המיר את דתו וניסה בכך להתקבל לחברה הנוצרית, וזו גמלה לו ביחס מורכב, שמחד הכיר בכישרונו ומאידך לא “סלח” לו על היותו בעל רקע יהודי, ועל שמתח על החברה הגרמנית ביקורת פוליטית מושחזת.
היינה חונך בדרך של חירות ושוויון, שהולידה המהפכה הצרפתית. אחרי שהתנצר, הרגיש דחוי הן מהיהודים והן מהנוצרים. זה עיצב בתוכו את האימפולס הפנימי לצאת נגד כל דת באשר היא.
שיריו השפיעו על יצירות רבות ומלחינים רבים השתמשו בהם והלחינו להם אלפי לחנים. היינה חולל בכתיבתו מהפכה בתרבות המערבית, כמי שהשתמש לראשונה בשפת היום יום בשירה.
מתוך “ספר השירים”
מלבד כישוריו כמשורר ניחן היינה בכישרון ניתוח פוליטי שנתפש בחלוף השנים כמעט נבואי. באחד ממחזותיו, משנת 1820, העוסק ביחסי נוצרים ומוסלמים במאה ה-16, נזכר המשפט: “הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם”.
באופן מעניין – הרקע היהודי של היינה הביא לכך שספריו היו בין כעשרים אלף הספרים שנערמו ונשרפו בברלין, בכיכר בבל שלפני האוניברסיטה, בליל ה-10 במאי 1933, ע”י סטודנטים ופרופסורים תומכי המפלגה הנאצית באירוע שתוכנן ונוהל ע”י יוזף גבלס שר התעמולה, ה-SS וה-SA, ארגוני השיטור הפוליטי של המפלגה הנאצית. בין הכותבים שזכו ליחס דומה ניתן למצוא את מרקס, פרויד, קסטנר, תומאס מאן ועוד כמאתיים סופרים, עיתונאים, מדענים ופילוסופים שהיו בין מעצבי דמותה של אירופה. חטאם של שני שליש מהם היה מוצאם היהודי, ואחרים היותם ליברלים, קומוניסטים או מתנגדים לרעיון הלאומני שייצגה המפלגה הנאצית.
היום ניצבת בכיכר בבל בברלין, בדיוק במקום בו נשרפו הספרים, האנדרטה של האומן הישראלי מיכה אולמן – “הספרייה הריקה”.
האנדרטה המרשימה מורכבת מלוח זכוכית שקוף המשקיף אל חלל תת קרקעי הבנוי כספריה לבנה נטולת ספרים.
על ההבנה העמוקה של היינה בנפש האדם ובנפשה של האומה הגרמנית, שהוא היה חלק כה חשוב מעיצוב תרבותה, יעיד ציטוט מספרו “על ההיסטוריה של הדת והפילוסופיה של גרמניה” מ-1834, 99 שנים לפני שריפת ספריו: “…הנצרות – וזוהי תרומתה היפה ביותר – מיתנה במידה כלשהי את תשוקת הקרב הברוטאלית של הגרמנים, אלא שלא עלה בידה להרוס אותה, ואם ישתבר באחד הימים הקמע המביית, הוא הצלב, שוב תסתער במלוא עוזה פראותם של הלוחמים הישנים, שיגעון הקרב… המחשבה מקדימה את המעשה כפי שהברק מקדים את הרעם. הרעם הגרמני הרי הוא גרמני ולפיכך אינו גמיש במיוחד והוא מתקרב באיטיות כלשהי; אלא שהוא בוא יבוא, וכאשר תשמעו אותו רועם כפי שלא קרה אף פעם בדברי ימי העולם… בגרמניה יוצג מחזה שכנגדו תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה בלתי מזיקה”.
ב-1917 כמאה שנה לאחר היינה, אמר לנו שטיינר שבתקופה המודרנית, התפתחות האנושות אמורה להיות מונעת אך ורק בכוח האדם האינדיבידואלי, וברוחו החופשית בלבד. “שום דבר לא יביא את האנושות למפלתה יותר מהשתרשות הרעיונות של דם, עם וגזע. שום דבר לא יעצור את התקדמות האנושות יותר מעליית רעיונות ישנים אלו”.
אנו כבני תרבות, אשר למדנו על בשרנו לאן יכולים להתדרדר גזענות, חוסר סובלנות ושנאת זרים, חייבים להיות רגישים לכל רגרסיה בחופש הביטוי התרבותי ולתופעות של השתקה ונידוי של יוצרים ואומנים על רקע דעותיהם או שיוכם הפוליטי.
קישורים:
– תיעוד שריפת הספרים בברלין, עם תרגום לעברית – https://youtu.be/DXnnDs0UMzg. ניתן לשמוע את קולו של גבלס המכריז: “עידן האינטלקטואליות היהודית הגיע לקיצו”.
– בימי חורף גשומים אלה, התענגו על “שיר אביב” – https://youtu.be/l3yhXvehtl8. פרי עטו של היינה, בלחנו של פליקס מנדלסון, יהודי מומר נוסף, בתרגום של לאה גולדברג ובביצוע אסתר עופרים.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
